מטרת המחקר האמריקאי היתה לבדוק את הקשר ארוך הטווח בין שימוש בסוגי התרופות השונות לטיפול ביל"ד לבין שינויים ביכולת ההתמתחות והגמישות של עורק התרדמה במעקב של 10 שנים. במחקר שהיה רב-אתני (לבנים, שחורים, היספנים וסינים) נכללו 1,260 חולי יל"ד (גיל ממוצע 63.2 ,35% נשים) ללא עדות למחלה CV בבסיס. המעקב נמשך 9.2 שנים שכללו 5 נקודות בקרה בהן נמדד לחץ הדם, מידת האיזון וסוגי התרופות. לחץ הדם הסיסטולי הממוצע בבסיס היה 136.5 ממ"כ. התקדמות מהירה יותר של קשיות עורק התרדמה נמצאה בקשישים, בשחורים ובטיפול ב – CCBs בבסיס. מדדי כושר ההתמתחות והגמישות לא הושפעו מסוגי התרופות. איזון לחץ הדם בכל הביקורים היה היחיד שהיה קשור בהאטה מובהקת בהתקדמות קשיות העורק..
Gepner AD, Tedla Y, Colangelo LA, et al. Progression of carotid arterial stiffness with treatment of hypertension over 10 years: The Multi-Ethnic Study of Atherosclerosis. Hypertension. 2016 Nov 14. Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
החולים טופלו ב – 5 סוגי תרופות (דיורטיקה [כלורתאלידון], ACEIs, ARBs, CCBs וואזודילטוריים אחרים) ללא כל יתרון לאחד מהם על האטת התקדמות קשיות העורק. את הממצא המוזר של השפעה פחותה של CCBs על האטת התקדמות קשיות העורק מפרשים החוקרים בשימוש גדול בסוג תרופה זאת בקשישים ובשחורים שאצלם קיימת התקדמות גבוהה בקשיות העורקים. המחקר היה תצפיתי ולכן יש להיזהר בממצא שמעיד לכאורה שאין כל חשיבות להורדת לחץ הדם ע"י סוג או יותר של תרופות אלא רק ע"י הורדת לחץ הדם. הרי ידוע לפחות במחקר ההתערבות ACCOMPLISH שקיים שוני בין סוגי התרופות בהשפעתן על נקודות הסיום ה – CV.