מטרת המחקר שבוצעה באוניברסיטת מיסיסיפי היתה לבדוק קשר ייחודי למגדר בין מדידה ישירה של הפעילות הגופנית לבין התמותה מכל סיבה במדגם לאומי של חולי יל"ד מגיל 20-85. הנתונים נלקחו מסקירת 2003-6 של NHANES (National Health and Nutrition Examination Survey) עם מעקב עד 2011. יל"ד אובחן או מטיפול תרופתי או לאחר 4 מדידות בזמנים שונים במרפאה. פעילות גופנית נמדדה ע"י accelerometry (לפחות במשך 4 ימים ולפחות 10 שעות ביום). כל 60 דקות של פעילות גופנית הורידה באופן מובהק את הסיכון לתמותה מכל סיבה ב – 19% לאחר תיקנונים לערפלנים. נמצא גם קשר תלוי-מינון  עם ירידה של 31% בתמותה מפעילות גופנית בשלישון האמצעי וירידה של 42% בשלישון העליון בהשוואה לשלישון התחתון. לא נמצאה כל ראייה להשפעה ייחודית על אחד המגדרים.

Loprinzi PD. Accelerometer-determined physical activity and all-cause mortality in a national prospective cohort study of hypertensive adults. J Hypertens. 2016 Jan 29. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

במחקרים קודמים שהיו מבוססים על שאלונים או דיווחים נמצא יחס הפוך בין פעילות גופנית עם וללא יל"ד לתמותה קרדיו-וסקולרית ולתמותה מכל סיבה. מחקר זה הוא הראשון שהעיבוד מנתוני NHANES הסתמך על כימות אובייקטיבי של הפעילות הגופנית בחולי יל"ד עם מכשיר האקסלרומטר ובו נמצאה יחס הפוך בין מידת הפעילות הגופנית לבין התמותה מכל סיבה. פעילות גופנית משפרת לטובה את ויסות לחץ הדם ומונעת תמותה מוקדמת בחולי יל"ד ע"י שיפור הכושר הקרדיו-מטבולי, הורדת הדלקת והעקה החימצונית, ע"י שיפור תיפקוד האנדותל, ההורדה במשקל, שיפור רגישות הבארו-קולטנים ורגרסיה של LVH. מעניין מה תהיינה תוצאותיו של מחקר פרוספקטיבי בו תימדד השפעת הפעילות הגופנית האובייקטיבית על איזון לחץ הדם שנמדד ב – ABPM ועל כל נקודות הסיום הקרדיו-וסקולריות.