מטרת המחקר שבוצע בטייוואן בשיתוף אמריקאי היתה לבדוק את הערך הפרוגנוסטי ארוך הטווח של השונות בלחץ הדם בנורמוטנסיביים (עוקבה של 624) או בחולי יל"ד (עוקבה של 633) בגילאי 30-79 ללא טיפול באוכלוסייה מבוססת-קהילה. כולם נבדקו בבסיס ע"י ABPM והשונות בלחץ הדם הוערכה ע"י השונות האמיתית בין מדידה למדידה של לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי במשך 24 שעות. לאחר עיבוד מסוג COX נמצא לאחר מעקב של 20 שנה שהשונות הדיאסטולית במשך 24 שעות היא חזאית מובהקת ועצמאית לתמותה קרדיו-וסקולרית ללא כל קשר עם ערכי לחץ הדם במרפאה (יחס סיכון של 1.31 לכל סטיית תקן אחת), ללחץ הדם הסיסטולי במשך 24 שעות (יחס סיכון של 1.19) ולגורמי הסיכון המסורתיים (גיל, מגדר, עישון, כולסטרול, LDL ורמת הגלוקוזה בצום) (יחס סיכון של 1.40). שונות דיאסטולית גבוהה לעומת נמוכה בחולי יל"ד היתה חזאית מובהקת לתמותה קרדיו-וסקולרית (יחס סיכון של 2.11 לעומת 2.04) כאשר תוקננה לגורמי הסיכון המסורתיים וערכי לחץ הדם הסיסטוליים במרפאה או ל – ABPM. ממצאים דומים אבל פחות מובהקים נמצאו לגבי השונות הסיסטולית.
Hsu PF, Cheng HM, Wu CH, et al. High short-term blood pressure variability predicts long-term cardiovascular mortality in untreated hypertensives but not in normotensives. Am J Hypertens. 2016 Feb 1. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
השונות בלחץ הדם נבדקת בשתי שיטות. האחת, תוך מדידות באותו היום (ב – ABPM) והשנייה, בין ביקור לביקור. שתיהן קשורות בסיכון קרדיו-וסקולרי מוגבר ללא כל קשר לרמת לחץ הדם אם כי במספר מחקרים כן נמצא קשר לרמת לחץ הדם. במחקר הנוכחי נמצא ששונות ( גם גדולה וגם נמוכה) בלחץ הדם הדיאסטולי בעיקר ופחות בסיסטולי כפי שנמצאה בניטור חד-פעמי של לחץ הדם היא חזאית לתמותה קרדיו-וסקולרית לאחר 20 שנה ללא קשר לרמת לחץ הדם הסיסטולי ולגורמי הסיכון המסורתיים בעוד ששונות בלחץ הדם בנורמוטנסיביים אינה קשורה בסיכון זה. היות התוצאות מבוססות על ABPM חד-פעמי מעלה ספקות לגבי ממצא דומה בניטורים חוזרים שלא תמיד קיימות חפיפות ביניהם. בנוסף, לא נבדקה השפעת הטיפול לא על רמת לחץ הדם ולא על השונות במשך שנות המעקב שסביר מאד להניח שהיתה להם השפעה על הפרוגנוזה.