מטרת המחקר שבוצע בסין היתה לבדוק האם שינויים בהפרשת חלבון בשתן קשורים בהיארעות של אוטם שריר הלב. מחקר Kailuan היה מחקר עוקבה פרוספקטיבי ארוך טווח על גורמי סיכון CV ואירועים. נכללו במחקר 24,926 חולי יל"ד (גיל ממוצע 55.2) ללא אוטם שריר לב קודם. לאחר מעקב ממוצע של 6.8 שנים פיתחו 382 (1.5%) אוטם שריר הלב. חולים שסבלו מהפרשת חלבון בבסיס היו בסיכון מוגבר יותר ומובהק של 60% לפתח אוטם בהשוואה לאלו ללא הפרשת חלבון לאחר תיקנון לדיסליפידמיה, סוכרת וגורמי סיכון CV אחרים. חולים עם היארעות של הפרשת חלבון או הפרשה קבועה תוך המעקב היו בסיכון גבוה יותר ומובהק של 54% ו – 141% בהתאמה לפתח אוטם שריר הלב בהשוואה לחולים ללא הפרשת חלבון.
Wang A, Liu X, Su Z, et al. Two- year changes in proteinuria and risk for myocardial infarction in patients with hypertension: a prospective cohort study. J Hypertens. 2017 Jul 3. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר הפרוספקטיבי הגדול שנערך בחולי יל"ד סינים נמצאו קשרים מובהקים בין הפרשת חלבון קבועה או הפרשת חלבון שהחלה תוך כדי המעקב וההיארעות של אוטם שריר הלב. הקשרים היו עצמאיים ללא תלות בגורמי סיכון CV קלאסיים כמו סוכרת יל"ד, דיסליפידמיה ועישון. המנגנון הפתופיסיולוגי עדיין אינו ברור לאשורו. אחת האפשרויות היא שהפרשת חלבון משקפת הפרעה בתיפקוד הכליות שהיא גורם סיכון CVD ידוע. למרות תיקנון לכמה גורמי סיכון CV לא ניתן לשלול השפעות של ערפלנים נוספים. אפשרות נוספת היא שהפרשה קבועה של חלבון משקפת התקדמות של מחלת כליות והיעדר איזון של מצבים קליניים שיכולים להחמיר את הסיכון לאוטם שריר הלב. במלים אחרות, היעדר הפרשת חלבון בשתן משקפת או טיפול יעיל בגורמי הסיכון או אוכלוסייה בסיכון נמוך. מבחינה מעשית, במחקר זה נמצא שהיעדר הפרשת חלבון קשורה באיזון טוב יותר של לחץ הדם, של רמת ה – LDL ושל שניהם בהשוואה לאלו עם הפרשת חלבון. הממצאים במחקר זה מעלים את האפשרות שהפרשת חלבון בשתן יכולה לשנות את מצב איזון גורמי הסיכון ה – CV ומכאן השאלה האם להורדת רמת ההפרשה ע"י טיפול תרופתי תהיה השפעה לטובה על מחלה כלילית תת-קלינית?