מטרת המחקר האמריקאי היתה לחקור כיצד חשיפה מצטברת של יל"ד משפיעה על תיפקוד החדר השמאלי מהבגרות המוקדמת עד גיל הביניים. במחקר CARDIA (Coronary Artery Risk Development in Young Adults) נכללו 5,115 שחורים ולבנים (לבנים בשיעור גדול יותר) בשנים 1985-6. לאחר 25 שנות מעקב עברו כולם אקו-לב שבו נבדק תיפקוד החדר השמאלי. חשיפה מצטברת של לחץ דם נבדקה מהבסיס ועד לסוף המעקב. כימות הקשר של לחץ הדם נמדד שוב ושוב מהבגרות המוקדמת (18-30) עד לגיל הביניים (43-55) בעיבודי רגרסיה. לא נמצא כל קשר בין המדידות המצטברות של לחץ הדם לבין מקטע הפליטה של החדר השמאלי בקרב 2,479 נבדקים. מצד שני, חשיפה גדולה ומצטברת ללחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי היתה קשורה באופן מובהק בשיעור נמוך של עומס אורכי. חשיפה גדולה ומצטברת ללחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי היתה קשורה בשיעור נמוך של שיא העומס האורכי הדיאסטולי המוקדם. יש לציין שללחץ דם דיאסטולי גבוה היה קשר חזק יותר עם הפרעה בתיפקוד הדיאסטולי בהשוואה ללחץ הדם הסיסטולי.
Kishi S, Teixido-Tura G, Ning H, et al. Cumulative blood pressure in early adulthood and cardiac dysfunction in middle age: The CARDIA Study. J Am Coll Cardiol. 2015;65:2679-87.
הערת פרופ' יודפת
במחקר האפידמיולוגי הנוכחי נמצא קשר ישיר בין חשיפה בת 25 שנה ללחץ דם לבין הפרעה בתיפקוד החדר השמאלי. ממוצע גיל הכניסה למעקב היה 25 וממוצע הגיל לאחר גמר המעקב היה 50. מספר ממצאים על הקשר הם מרשימים. ראשית, רק לשיעור קטן היה לחץ דם מעבר לסף שנחשב יל"ד. שנית, להשפעת החשיפה ללחץ דם על תיפקוד החדר השמאלי אין סף ייחודי. המשמעות היא שכבר לערכים נמוכים בהרבה מהסף של 140/90 ממ"כ במרפאה יש השפעה מזיקה על הלב. בדרך כלל עומס מתבטא כפרמטר סיסטולי אבל שני מרכיבי המילוי של החדר השמאלי הן האקטיביים והן הפסיביים יוצרים איתות על עומס שניתן למדידה בדיאסטולה. מכאן, שלאיזון לחץ הדם הדיאסטולי מגיל צעיר יש חשיבות גדולה במניעת הפרעה בתיפקוד החדר השמאלי ואי ספיקת לב. ההנחה כיום לגבי עומס היא שהוא רגיש באופן מוגבר לשינויים קלים ביותר בתיפקוד החדר השמאלי יותר מאשר מקטע הפליטה. החשיבות הפרוגנוסטית של עומס בעיקר בחולים עם מקטע פליטה תקין או כמעט תקין, מאפשרת איפיון של העומס כשלב ביניים בדרך לאי ספיקת לב. הממצא שחשיפה מצטברת ללחץ דם מהבגרות המוקדמת קשורה בתיפקוד החדר השמאלי בגיל הביניים מעלה את הצורך במחקרים ארוכי-טווח על חשיבותו של לחץ הדם כבר בשלבים המוקדמים של החיים והשפעתו על תיפקוד החדר השמאלי בשלבים מאוחרים יותר.