מטרת המחקר הספרדי היתה לבדוק את השינויים בקשיות העורקים לאחר טיפול רוטיני בקהילה בחולי יל"ד שלא קיבלו כל טיפול קודם. נכללו במחקר 356 חולים עם חשד ליל"ד שעברו בירור סטנדרטי לאיבחון יל"ד ופגיעה באברי מטרה. מתוכם אובחנו 231 כסובלים מיל"ד והופנו לטיפול סטנדרטי אצל הרופאים בקהילה. חולים אלו ועוד 125 אנשים ששמשו כבקרה נבדקו שנית במרפאת המומחים לאחר שנה. חולי יל"ד היו מעט מבוגרים יותר (46 לעומת 50) עם ממוצע לחץ דם גבוה יותר (במרפאה וב – ABPM) ועם מהירות גל הפעימה גדולה יותר בהשוואה לבקרה ו – 47% מהם סבלו לפחות מפגיעה אחת באבר מטרה. לאחר שנה של טיפול ממוצע לחץ הדם היה דומה בשתי הקבוצות (94.9 לעומת 96.2 ממ"כ) אבל מהירות גל הפעימה לאחר תיקנון נשארה גבוהה יותר באופן מובהק בחולי יל"ד (7.8 לעומת 8.3 מ/שניה). השכיחות של קשיות העורקים ירדה מ – 20% ל – 12%. כל סוגי התרופות ליל"ד הביאו לאיזון דומה בלחץ הדם ולירידה בקשיות העורקים פרט לחסמי בטא ואזודילטורים (נביבולול או קרבדילול) שהביאו לתוצאות מעט טובות יותר כנראה בגלל הורדת מהירות הדופק. במקביל נמצאה ירידה במדד מסת החדר השמאלי (מ – 96 ג/מ2 ל – 88 ג/מ2) משכיחות של 26% לשכיחות של 13% וירידה בהפרשת החלבון בשתן (מ 21- מ"ג/ג ל – 14 מג/ג) משכיחות של – 14.2% לשכיחות של – 6.3%.
Rodilla E, Millasseau S, Costa JA, et al. Arterial destiffening in previously untreated mild hypertensives after 1year of routine clinical management. Am J Hypertens. 2016 Dec 18. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
שמחתי מאד לקרוא את תוצאות מחקר זה היות ולא פעם כאשר אני מוצא שחולה יל"ד סובל מ – LVH או מאלבומינוריה אין לי תשובה לשאלת המטופל האם איזון לחץ הדם יגרום לרגרסיה של פגיעות אלו באברי מטרה. המחקר הנוכחי מוסיף לנו גורם סיכון נוסף שמעיד על פגיעה נוספת באבר מטרה ובו קיימים 3 ממצאים עיקריים: 1. 20% מחולי יל"ד קל שאינו מטופל סובלים כבר מעלייה בקשיות העורקים. 2. טיפול מוקדם ונמרץ ביל"ד במסגרת הטיפול הרוטיני הסטנדרטי מצליח להוריד באופן מובהק את קשיות העורקים לאחר שנת מעקב ומוריד את שכיחות הקשיות בסביבות 40%. 3. סביר להניח שהגורם העיקרי בשיפור הקשיות הוא הורדת לחץ הדם ללא קשר לסוג התרופה (מממוצע של ABPM במשך 24 שעות של 136/86 ממ"כ ל- 124/78 ממ"כ). לזאת נוסיף את הרגרסיה של ה – LVH והפרשת החלבון בשתן. ממצא מעניין הוא שכל כמה שהפגיעה באברי המטרה היתה גדולה יותר כך היה השיפור לאחר שנת מעקב. במחקרים עתידיים יש לבדוק מהי התרומה של קשיות העורקים לפרוגנוזה ה – CV. יש לזכור שהמחקר הנוכחי הוא תצפיתי ולא התערבותי היות וחולי יל"ד טופלו ע"י רופאי המשפחה ולא במסגרת מעקב של החוקרים לכן לא ניתן להוכיח שדווקא הורדת לחץ הדם גרם לשיפורים בגורמי הסיכון. לא ניתן גם לברר את ההשפעה הספציפית של סוגי התרופות ליל"ד ושל הסטטינים. קיימת חשיבות גדולה לביצוע מחקר התערבותי כדי לבדוק האם לשיפור לפחות ב – 3 פגיעות אלו באברי מטרה תהיה משמעות CV.