מטרת המחקר שבוצע בשוודיה היתה לבדוק את השכיחות של שינויים תנוחתיים בלחץ הדם שמבוצעים עצמית בבית והאם הם קשורים בעליית הסיכון הקרדיווסקולרי במדגם גדול של האוכלוסייה. המחקר היה מסוג "חתך" שבו נמדדו תגובות לחץ דם תנוחתיות עצמיות בבית ומהירות גל הפעימה, מידת הסידן בעורקי הלב, קרישי דם בעורק התרדמה ורובד טרשתי בעורק הקרוטיד בקרב 4,556 משתתפים מהמחקר השוודי .(Swedish CArdioPulmonary bioImage Study) SCAPIS לחץ הדם נמדד ע"י מכשיר מסוג OMRON שבו בוצעו שתי מדידות לחץ דם מישיבה לעמידה בבוקר ובערב. תת-לחץ דם תנוחתי הוגדר כירידה בלחץ הסיסטולי של לפחות 20 ממ"כ או דיאסטולי לפחות 10 ממ"כ דיאסטולי לאחר עמידה. עלייה תנוחתית בלחץ הדם הוגדרה כעלייה סיסטולית לפחות של 20 ממ"כ. ירידה תנוחתית מובהקת בלחץ הדם נמצאה בקרב 293 משתתפים (6.4%) ורק בקרב 159 משתתפים (3.1%) נמצאה עליה בלחץ הסיסטולי התנוחתי. מהירות גל פעימה גדולה יותר ומובהקת נמצאה רק במשתתפים עם ירידה תנוחתית בלחץ הדם בבית ועם סבירות מובהקת שמידת הסידן בעורקי הלב היתה שווה או יותר מ – 100.
Frey F, Af Geijerstam P, Iredahl F, et al. Self-measured home orthostatic hypo- and hypertension – prevalence and associations with atherosclerosis and arterial stiffness. Am J Hypertens. 2025 Aug 30. Epub ahead of print.
הערה
במחקר החתך בעוקבה שוודית עם אנשים בגיל הביניים שחולקה אקראית לאנשים שביצעו בדיקת תנוחתית מישיבה לעמידה בבית נמצא שבחלק מהם היתה ירידה ובחלק עלייה בלחץ הדם הסיסטולי וששינויים אלו היו קשורים בסמנים של נזק לאברי מטרה קרדיווסקולריים. תוך שימוש בממוצע של 3 מדידות בבוקר ובערב רק ירידה תנוחתית בלחץ הסיסטולי היתה קשורה במהירות גל הפעימה, במידת הסידן בעורקי הלב וברובד טרשתי בקרוטיס. יתר לחץ דם תנוחתי במרפאה במחקר ARIC (תגובה סיסטולית תנוחתית מופרזת עם סף של 20 ממ"כ) נמצא בקרב 20.1% לעומת 10.6% במדידות ביתיות במחקר הנוכחי. הפער הזה נובע כנראה מהשפעת "אפקט החלוק הלבן" במדידות לחץ דם במרפאה, וכן מהתכנסות לערך הממוצע במדידות הביתיות, שבוצעו בשלשות. ממצא מעניין נוסף היה ההבדלים בקשרים בין התקשות עורקים וטרשת עורקים לבין העשירונים הקיצוניים של תגובת לחץ הדם התנוחתית. תגובה מוחלשת הראתה קשר חזק ועקבי עם כל מדדי הפגיעה הווסקולרית שנובעת כנראה מפגיעה ברפלקס הברורצפטורי בגלל תפקוד לקוי נרחב יותר של מערכת כלי הדם. עם זאת, עדות לעומס טרשתי, בצורת רבדים בעורקי התרדמה (ולא הסתיידות כלילית), נמצאה רק בקבוצה עם תגובת לחץ הדם התנוחתית המוגזמת החריגה ביותר שמצביע על כך שתגובה זאת מייצגת כנראה ביטוי מוקדם של דיספונקציה אנדותליאלית שיכולה להקדים את השינויים הווסקולריים הנמדדים באמצעות ניקוד סידן בעורקים הכליליים. מחקרים עתידיים באורך זמן גדול יותר צריכים לא רק לבחון מהם ספי החיתוך האופטימליים להגדרת יתר לחץ דם תנוחתי ביתי אלא גם לבדוק את הקשר ארוך הטווח בין תגובה תנוחתית מופרזת לבין התפתחות שינויים וסקולריים והאם עוצמת תגובת לחץ הדם התנוחתית קשורה להתקדמות של טרשת העורקים. מגבלות המחקר כוללות את העובדה שמכשיר מדידת לחץ הדם תוכנת מראש להציג את ערך הממוצע של שלוש מדידות לחץ דם, ולכן הנתונים של המדידות הבודדות לא היו זמינים לעיבוד. לכן, שינויים מיידיים בלחץ הדם שהתרחשו למשך זמן קצר (בין אם עלייה או ירידה) עלולים היו להיות מוחלשים על ידי שתי המדידות שבאו לאחר מכן. לכן, ייתכן שעוצמת התגובות האורטוסטטיות שנמדדה במחקר זה אינה ניתנת להשוואה ישירה עם מחקרים אחרים שבחנו תגובות אלו.