Resistant Hypertension Is Not Essential: It Is Primarily Aldosteronism. Hypertension, Febryary 2026; https://doi.org/10.1161/HYPERTENSIONAHA.125.26401
באפן יוצא דופן, בחרתי להביא מאמר עמדה, COMMENTARY, ולא מאמר מחקרי, כי הוא משקף גל שינוי גדול בגישה להיפראלדוסטרוניזם ראשוני ונכתב על יד מוריס בראון, חוקר ותיק בתחום, ושותפו, לאחר שיוצרי התחום המקוריים פרשו ממנו בשל גיל וחולי… עמדה זו חשובה בעיקר משום שהיא חולקת לגמרי על הנחיות שפורסמו בשנתיים האחרונות לאיבחון וטיפול בההיפראלדוסטרוניזם. וזו תמצית עמדתם, בקיצור קיצוני:
יש לעבור בטיפול באלדוסטרוניזם ראשוני (PA) מגישות כירורגיות פולשניות ובינאריות למודל המתמקד באופי המתמשך של המחלה ובטיפול אמפירי מבוסס רפואה. מעכבי אלדוסטרון סינתאז סלקטיביים (ASIs) חדשים מדגימים יעילות גבוהה בטיפול ביתר לחץ דם המונע על ידי אלדוסטרון, דבר המצביע על כך שתרופות ממוקדות, ולא ניתוח, צריכות להיות הגישה העיקרית עבור רוב החולים.
הנימוקים רבים: כמות החולים במחלה, עצומה, ולא ניתן להציע את הבירור המלא לכולם; המחלה מתפתחת והטרוגנית. אדנומה יכולה להיות מופע מקדים להיפרפלזיה וגם ההיפך נכון. 99% מהחולים אינם מאובחנים כלל, ועל כן ההנחיות הקיימות, כולל החדשות ביותר מבוססות על מיעוט זניח! השיפור המושג על ידי ניתוח חלקי ואינו מחזיק מעמד במרבית המטופלים לטווח הארוך. למען הגילוי הנאות אומר שזו דעתו של BROWN עוד לפני עידן החוסמים של אלדוסטרון סינתאז, אך הדברים אינם תלושים מהמציאות וזכו לפרסום כמאמר עמדה ב-HYPERTENSION, לפני חדשיים. הנושא ראוי לסימפוזיון ישראלי כדי לשתף את כלל הרופאים בהתפתחויות ובדילמות הנחשפות כאן.