המאמר הופיע עכשיו כ-PREPRINT, אבל הממצאים חשובים וחלק מהכותבים הם ממרכזים מובילים בתחום האלדוסטרון. הוא מבוסס על שבעים ושניים נבדקים מהקהילה עם יתר לחץ דם בגיל ממוצע 55 עם BMI ממוצע של 37.8 קג/מ2, שעברו דיכוי עם העמסת סליין עם מדידות אלדוסטרון. 29% מהם עמדו בקריטריון המקובל עתה לקביעת היפראלדוסטרוניזם [≤ 7.8 נג/דל לאחר הדיכוי] ולאלה הייתה מסה גדולה יותר של החדר השמאלי. בכלל, ככל שרמות האלדוסטרון היו גבוהות יותר, באופן רציף, מסת החדר השמאלי היתה גבוהה יותר, וכך גם מסת השומן הפריקרדיאלי.
החוקרים מסבים את תשומת ליבנו לאחוז הגבוה של שמנים [כמעט 30%] עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני גלוי, וליחס הלינארי בין אלדוסטרון, מבנה הלב ומסת השומן שסביב לשריר הלב.
הערה:
השמנה, מסתבר, אינה בהכרח סיבה עצמאית בלעדית ליתר לחץ דם. ואולי הקשר הפוך? אולי האלדוסטרון עצמו תומך בהתפתחות השמנה? מכל מקום, השיעור הגבוה של 30% של היפראלדוסטרוניזם ראשוני, על פי קריטריונים מקובלים, מפתיע, לפחות אותי. כאן המקום להזכיר שאלדוסטרון הוא גורם דיפרנציאציה מוכח בתאי גזע ברקמת השומן [פראדיפוציטים]. מענין לא פחות הוא הקשר בין רמת האלדוסטרון אחרי דיכוי עם סליין לבין מסת שריר החדר השמאלי. אני מצפה בקצר רוח להרחבת העבודה לנבדקים עם ממדי השמנה שכיחים יותר. בארה"ב BMI 37-38 בגיל 55 יותר שכיח מאשר אצלנו…
Cheng-Hsuan Tsai et al: Obesity-Related Aldosteronism is Associated with Adverse Cardiac Structure, Function, and Adiposity. MedRxiv, https://doi.org/10.1101/2025.11.12.25340075