כיום קיימות הגדרות שונות לתסמונת החלוק הלבן. במחקר איטלקי שהחל משנת 1986 בוצע מעקב אחרי 3,153 אנשים עם לחץ דם במרפאה שווה או מעל 140/90 ממ"כ ואחרי 457 אנשים ללא יל"ד תוך ממוצע של 10.4 שנים. אף אחד מהמשתתפים לא סבל ממחלה CV בעבר. לכולם בוצע ניטור אמבולטורי במשך 24 שעות. הגדרת תסמונת החלוק הלבן היתה לפי ממוצע הניטור ביממה נמוך מ – 130/80 ממ"כ או נמוך מ – 125/75 ממ"כ. התוצא הראשוני היה משלב של האירועים ה – CV או תמותה מכל סיבה. הסיכון לתופעות הלוואי באלו עם ה"תסמונת" בהשוואה לנורמוטנסיביים היה גבוה יותר ומובהק (יחס סיכון של 1.79) באלו עם לחץ דם אמבולטורי ממוצע נמוך מ – 130/80 ממ"כ. לא נמצא כל הבדל מובהק בין אלו ללא יל"ד ואלו עם התסמונת שלחץ דם שלהם היה נמוך מ – 125/75 ממ"כ אבל היה גבוה יותר ומובהק (יחס סיכון של 1.82) מהנורמוטנסיביים כאשר תסמונת החלוק הלבן הוגדרה כלחץ אמבולטורי ממוצע נמוך מ – 130/80 ממ"כ.
Verdecchia P, Coiro S, Bartolini C, et al. Prognostic Impact of Different Definitions of White-Coat Hypertension. Am J Hypertens. 2025 Jul 23. Epub ahead of print.
הערה
במחקר הנוכחי נמצא שהגדרת יל"ד אמבולטורי של 24 שעות תקין (נמוך מ – 130/80 ממ"כ) אבל הגדרה מדויקת של לחץ הדם האמבולטורי נמוך מ – 125/80 ממ"כ היתה קשורה באופן מובהק בשכיחות נמוכה יותר של תסמונת החלוק הלבן ובסיכון נמוך יותר לתופעות לוואי ותמותה. הגדרת תסמונת החלוק הלבן בהנחיות 2017 AHA/ACC היתה עם יעד לחץ דם נמוך יותר בהשוואה להנחיות ESH ואחרים והעידו על סיכון CV נמוך יותר. לדוגמא, באחד המחקרים נמצא שממוצע לחץ הדם האמבולטורי של 24 שעות היה נמוך יותר באופן מובהק בטיפול הנמרץ לעומת הטיפול הסטנדרטי בנורמוטנסיביים (115,7 לעומת 120.5 ממ"כ בהתאמה). במהופך, פרמטרים אלו לא הראו הבדלים מובהקים בין נורמוטנסיביים ובין אלו עם התסמונת תוך שימוש בממוצע אמבולטורי של 130/80 ממ"כ. יש להתייחס לתוצאות מחקר זה תוך התחשבות במטה אנליזות ומחקרים בודדים שעסקו בנושא הגדרת התסמונת. באחד המחקרים לא נמצא כל הבדל מובהק בסיכון לאירועים CV חמורים באלו עם התסמונת בהשוואה לנורמוטנסיביים. במטה- אנליזה אחת שכללה 14 מחקרים נמצאה התסמונת בקרב 4,806 מטופלים לעומת 13,538 מטופלים עם לחץ דם תקין במרפאה. לתסמונת היה קשר מוגבר ומצטבר לאירועים CV מובהקים (4% לעומת 6%) אבל לא לתמותה. הגדרת התסמונת השתנתה בין המחקרים: ברובם היא התבססה על לחץ דם אמבולטורי במשך 24 שעות נמוך מ – 135/85 ממ"כ ובאחרים למדידות עצמיות בבית או בשילוב עם לחץ דם אמבולטורי. ממצאים אלו אושרו במידה רבה גם במטא-אנליזה נוספת שכללה 27 מחקרים, שהראתה סיכון מוגבר משמעותית לתמותה קרדיווסקולרית ולתמותה כללית בקרב אנשים עם התסמונת שלא טופלו לעומת הנורמוטנסיביים. גם במחקרים אלו הוגדרה התסמונת על פי לחץ הדם האמבולטורי ביום נמוך מ – 135/85 ממ"כ או נמוך מ – 130/80 מ"כ או במדידות עצמיות בבית. נמצא גם שעלייה בסיכון לאירועים CV חמורים כללה מטופלים עם התסמונת אבל לא במחקרים שהתסמונת הוגדרה על פי ממוצע לחץ הדם האמבולטורי במשך 24 שעות כנמוך מ – 130/80 ממ"כ. ממצאים אלו מראים שלהגדרות שונות של התסמונת יש השפעה על הפרוגנוזה ה – CV. מגבלות המחקר הן במספר קטן של משתתפים כולל התוצעים בנורמוטנסיביים למרות שהמחקר נמשך מעל 30 שנה. מגבלה נוספת היא השימוש כסף של 140/90 ממ"כ לחישוב קיום או אי קיום של יל"ד שהשתנה לחלוטין לערכים נמוכים יותר בכל ההנחיות של מרבית המדינות כולל בארצנו.