מטרת המחקר הנוכחי שבוצע בסין היתה לבדוק את הקשר בין קצב הירידה בלחץ הדם האורתוסטטי לבין אירועים CV ותמותה. נכללו 448 מטופלים מאושפזים (גיל ממוצע 62.07 ± 12.15 שנים, 35.49% נשים) שהשלימו את המעקב החציוני של 5.09 שנים. תשעים ושניים (20.54%) פיתחו אורטוסטזיס, 12 חולים (2.68%) נפטרו ו – 21 (4.69%) סבלו מאירועים CV או שבץ מוחי שכללו 8 מקרים של אוטם חד של שריר הלב ללא תמותה, 3 שבץ מוחי ללא תמותה ו – 10 חולים נפטרו ממחלה CV או שבץ מוחי. החולים חולקו לשתי קבוצות: האחת הוגדרה כ"ירידה גדולה בלחץ הדם" שהכוונה ירידה סיסטולית שווה או מעל 15% או ירידה דיאסטולית שווה או מעל 5% תוך 3 דקות לאחר עמידה. השנייה הוגדרה כ"ירידה תקינה של הלחץ הסיסטולי" כלומר, ירידה סיסטולית נמוכה מ – 15% ודיאסטולית נמוכה מ – 5%. בעיבוד נמצא שלקבוצת ה – "ירידה גדולה בלחץ הדם" היה סיכון גדול יותר ומובהק לאירועים CV ולתמותה בהשוואה לקבוצת "ירידה תקינה של הלחץ הסיסטולי". בעיבוד נוסף נמצא שירידה שווה או מעל 15% בלחץ הסיסטולי או ירידה שווה או מעל 5% בדיאסטולי היתה מדויקת יותר באופן מובהק. בעיבוד נוסף נמצא ששיעור ההישרדות בקבוצת ה – "ירידה תקינה של הלחץ הסיסטולי" היה גדול יותר ומובהק בהשוואה לקבוצת "ירידה גדולה בלחץ הדם" (98.45% לעומת 93.69%). המסקנה היתה שסף האבחנה החדש של אורטוסטזיס ירידה סיסטולית של 15% או יותר וירידה דיאסטולית של 5% או יותר תוך 3 דקות היא חזאית חזקה לאירועים ה – CV ותמותה בקרב חולים מאושפזים.
Cai W, Yao Y, Zheng S, et al. Relationship Between the Drop Rate of Standing Blood Pressure and Major Adverse Cardiovascular Events. J Clin Hypertens (Greenwich). 2025 May;27(5):e70061.
הערה
בשינוי משכיבה לעמידה יורד הלחץ הסיסטולי כ- 5 עד 10 ממ"כ והדיאסטולי עולה כ – 2-5 ממ"כ וממוצע לחץ הדם משתנה בקושי. למרות זאת, מנגנון הפיצוי של ההפעה האוטונומת בעצב יכול לגרום לתת-לחץ תנוחתי. ההגדרה של תת-לחץ תנוחתית נמצא עדיין בוויכוח בעיקר בחולי יל"ד או באוכלוסיות מסויימות. קיום של תסמיני לחץ דם נמוך תלויה בעיקר בהיקף הירידה בלחץ הדם, ולאו דווקא בערך האבסולוטי של לחץ הדם בעמידה. עם זאת, לא בוצע מחקר שהשווה בין קצב הירידה בלחץ הדם האורתוסטטי לבין הקריטריונים המסורתיים לאבחון תת-לחץ דם אורתוסטטי או שבחן את הקשר בין קצב הירידה בלחץ הדם האורתוסטטי לבין אירועים לבביים ותמותה. הקריטריונים המסורתיים לאבחון OH מבוססים על הערך האבסולוטי של ירידת לחץ הדם בעמידה, ואילו במחקר הנוכחי נבדק קצב הירידה בלחץ הדם כולל השפעתו על האורטוסטזיס. השכיחות של תת-לחץ דם אורתוסטטי עולה באופן אקספוננציאלי עם הגיל, במיוחד בקרב אנשים בני 75 ומעלה. מטופלים עם תת-לחץ תנוחתי נמצאים בסיכון מוגבר לנפילות ולתמותה, ומציבים אתגרים משמעותיים בניהול אשפוז. טרשת עורקים תורמת באופן מהותי לפתופיזיולוגיה של תת לחץ תנוחתי בכך שהיא משפיעה על רגישות קולטני הלחץ ועל ויסות לחץ הדם בעת שינויי תנוחה. מחקר זה זיהה את הטרשת כגורם סיכון עצמאי לתת לחץ תנוחתי ולשיעור הירידה בלחץ הדם בעמידה. בהתאם לתוצאות מחקרים קודמים, נמצא כי ככל שהמטופלים אלו שמבוגרים יותר, כך עולה השכיחות של יתר לחץ דם וסוכרת. נמצא גם כי מטופלים עם OH נטו להשתמש יותר בתרופות נוגדות טסיות, בעוד שרמות הכולסטרול הכללי וה-LDL- היו נמוכות יותר, ייתכן בשל הסיכון הקרדיווסקולרי הגבוה יותר והטיפול להורדת שומנים בקרב מטופלים אלו. שיעור השימוש בחסמי קולטני β ובמשתנים היה גבוה יותר בקבוצת ה- OH ממצא, שמדגיש את ההשפעה האפשרית של טיפול נוגד יתר לחץ דם. במחקר הנוכחי נמצא כי ירידה של 15% בלחץ הדם הסיסטולי ו/או ירידה של 5% בלחץ הדם הדיאסטולי בתוך 3 דקות לאחר עמידה הייתה קשורה בעלייה בסיכון לאירועים לבביים ולתמותה. בעיבוד נמצא ששיעור ההישרדות בקבוצת ה – "ירידה תקינה של הלחץ הסיסטולי" היה גדול יותר ומובהק בהשוואה לקבוצת "ירידה גדולה בלחץ הדם" לכן, שיעור הירידה בלחץ הדם בעמידה מהווה מדד חשוב לחיזוי הסיכון לאירועים CV ולתמותה בקרב מטופלים מאושפזים. מגבלות המחקר הם במדגם קטן וההסתמכות על דיווחים בטלפון למעקב.