מטרת המחקר מבוסס-אוכלוסייה שבוצע בנורבגיה במסגרת Tromsø Study 1986-2016 היתה למצוא הבדלי מגדר בקשר למגמה ארוכת- טווח של לחץ הפעימה עם סיכון עתידי לפרפור פרוזדורים. נכללו במחקר נשים (n = 8,331) וגברים (n = 7,638) בני 20 ומעלה, שהשתתפו בלפחות שניים מתוך שלושת הסקרים של המחקר שנערכו בין השנים 1986 ל־2001 (תקופת החשיפה), והיו במעקב אחר הופעה חדשה של פרפור פרוזדורים (AF) עד שנת 2016 (תקופת המעקב). לחץ דופק של 60 מ"מ כספית ומעלה נחשב מוגבר. זוהו שלוש קבוצות מסלול ארוכות טווח ללחץ דופק:
- קבוצה 1: לחץ דופק תקין לאורך כל תקופת החשיפה,
- קבוצה 2: לחץ דופק תקין בתחילת התקופה ומוגבר בסופה,
- קבוצה 3: לחץ דופק מוגבר לאורך כל התקופה.
במהלך תקופת המעקב, 568 נשים (6.8%) ו־798 גברים (10.5%) פיתחו פרפור פרוזדורים. לאחר התאמה לגורמים מערפלים אפשריים בתחילת התקופה, נמצא כי קבוצות המסלול עם לחץ דופק מוגבר היו קשורות בעלייה בסיכון לפרפור פרוזדורים בקרב נשים, אבל לא בקרב גברים. יחס הסיכון המתוקן והמובהק בקרב נשים לפרפור פרוזדורים היה 1.60 עבור קבוצה 2, ושל 2.78 עבור קבוצה 3, בהשוואה לקבוצה 1. מסלולים ארוכי טווח של לחץ דופק מוגבר היו קשורים באופן עצמאי לעלייה בסיכון לפרפור פרוזדורים בקרב נשים, אך לא בקרב גברים.
Sharashova E, Gerdts E, Ball J, et al. Long-term pulse pressure trajectories and risk of incident atrial fibrillation: the Tromsø Study. Eur Heart J. 2025 Apr 7;46(14):1291-1300.
הערה
הערכת הבדל מגדרי בחשיפה ארוכת טווח לגורמי סיכון היא חיונית לצורך אופטימיזציה של מניעת פרפור פרוזדורים. זהו המחקר הראשון המבוסס על אוכלוסייה שמראה כי התפתחות לחץ דופק במהלך תקופה של 16 שנים ממלאת תפקיד חשוב בסיכון לפרפור פרוזדורים בקרב נשים, אך לא בקרב גברים. נשים שפיתחו לחץ דופק מוגבר במהלך 16 שנות החשיפה, וכן נשים עם לחץ דופק מוגבר באופן עקבי, היו עם סיכון מוגבר לפרפור פרוזדורים פי 1.6 ופי 2.8, בהתאמה, בהשוואה לנשים ששמרו על לחץ דופק תקין לאורך כל התקופה.קשר זה היה בלתי תלוי בגורמי סיכון אחרים לפרפור פרוזדורים כולל מסלולי לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי. הזדקנות גורמת להתפרקות של סיבי האלסטין בדפנות כלי הדם הגדולים, שמובילה לעלייה בנוקשות העורקים ולעלייה בלחץ הדופק. לחץ דופק מוגבר מגביר את העומס הפועם על הלב, וגורם להיפרטרופיה של החדר השמאלי, פגיעה בהרפיה, הגדלה של הפרוזדור השמאלי, פיברוזיס ושינויים חשמליים, תהליכים אשר עלולים להוביל להתפתחות של פרפור פרוזדורים . תהליך זה עלול להיות מואץ עוד יותר בנוכחות יתר לחץ דם, במיוחד אצל נשים. יתרה מכך, נמצא כי משך הזמן שבו קיים יתר לחץ דם קשור למידת השינויים הפיברוטיים בלב. לחץ הדם הסיסטולי (והדיאסטולי) ולחץ הדופק הם מדדים המודינמיים הקשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה, כך שהם מחזקים את הפרוזדור בלחץ הסיסטולי ובלחץ הדופק תוך כדי ירידה בלחץ הדם הדיאסטולי. מקטע הפליטה של החדר השמאלי ונפח הפעימה עשויים גם הם להשפיע על לחץ הדופק. עם זאת, נמצא קשר בין לחץ דופק מוגבר לבין תוצאות לבביות שליליות הן באוכלוסייה עם יתר לחץ דם והן באוכלוסייה עם לחץ דם תקין, וכן בקרב חולים עם תפקוד ירוד של החדר השמאלי. הקשר בין לחץ דופק מוגבר לבין הסיכון לפרפור פרוזדורים כפי שהודגם במחקר הלב של פרמינגהם, היה בלתי תלוי בלחץ העורקי הממוצע ובמדדים אקוקרדיוגרפיים בסיסיים של גודל הפרוזדור השמאלי, מסת החדר השמאלי והקיצור היחסי של החדר השמאלי. ממצאים אלו מניחים שלמרות הקשר ההדוק בין לחץ דם סיסטולי (ודיאסטולי) לבין לחץ דופק, לא ניתן להסביר את ההשפעות השליליות של לחץ דופק מוגבר על הסיכון לפרפור פרוזדורים רק באמצעות קשרים אלו. יש לציין מספר מגבלות. חלק מהמשתתפים במחקר שכלולים בעיבוד המסלולים השתתפו רק בשניים מתוך שלושת הסקרים, דבר שעלול להוביל לסיווג שגוי לא דיפרנציאלי ולהערכת חסר של הקשרים בין מסלולי לחץ הדופק לבין הסיכון לפרפור פרוזדורים. עם זאת, ההתאמה למספר הסקרים שבהם השתתפו לא השפיעה על הקשרים. בנוסף, למרות מאמצים קפדניים לאיתור ואימות מקרים של פרפור פרוזדורים, ייתכן שמקרים שטופלו אך ורק ברפואה הראשונית ללא הפניה לבית חולים לא זוהו.