האם דנרבציה כלייתית היא טיפול ביל"ד או עבודת אלילים?

בסקירה חוצבת להבות יוצא Franz H. Messerli נגד הטיפול בדנרבציה כלייתית ביל"ד עמיד לטיפול. דנרבציה כליתית  הוצגה עוד בשנת 2011 כטיפול עתיר-טכנולוגיה כמו הנפקת כדור או שניים. ההתרגשות שהתעוררה ע"י מחקרים ללא בקרה התמעטה לאחר עשור של מחקר אינטנסיבי שסיפקה נתונים מהימנים שאיפשרה את הערכת היעילות והבטיחות של הדנרבציה. בנובמבר 2024 אישר ה – FDA שתי סוגי התערבויות לטיפול ביל"ד שהתבססו על נקודות סיום חילופיות. הירידה בלחץ הדם לאחר חודשיים הראתה ירידה של פחות מ – 5 ממ"כ לעומת ביצוע מזוייף ואחרי 6 חודשים נמצאה ירידה רק של 3 ממ"כ. אין עדיין כל ביטחון על ההשפעה ארוכת הטווח היות ואין כל מידע על הטיפולים התרופתיים שהונפקו ושונו ע"י הרופאים המטפלים. יש לציין, שעד כשליש מקרב החולים לא הגיבו בכלל לפרוצדורה זאת. מאמצים נמרצים לאתר אלו שהגיבו ואלו של הגיבו לא צלחו. זה אומר, שחולים רבים יעברו פרוצדורה חודרנית כואבת ללא כל תועלת. יש גם לשים לב שהעצבים שנפגעו בפרוצדורה יכולים להתחדש ולא ישפיעו יותר על הורדת לחץ הדם. בניגוד לכך, תרופות  מוכרות ויעילות כמו אמלודיפין במינון יומי מורידות את לחץ הדם ביותר מ -10 ממ"כ. יתרה מכך, לא רק שהתרופה מורידה את לחץ הדם היא גם מורידה את התוצאים כמו של שבץ מוחי, התקפי לב ותמותה. אין כל מידע על כך גם לאחר ביצוע הדנרבציה. לכאורה, מורידה הדנרבציה את לחץ הדם ע"י הפרעה לפעילות הסימפתטית, במנגנון דומה של חסמי ביטא. חסמי ביטא משפיעים מעט אם בכלל בהורדת התוצאים ה – CV. לאור הניסויים במספר מוגבל של פרוצדורות שבוצעו עד עכשיו נראה שביצועה הוא בטוח. לא דווח גם היצרות של עורקי הכליות לאחר הנזק שנגרם להם. למרות זאת, בדיקה ב CT אנגיוגרפיה הראתה  ש – 3 חולים היו עם חסימה של 31% עד 50% ושניים עם חסימה של 51% עד 70% שזה אומר של 2.7% ו  ו – 1.8% באוכלוסיית החולים בהתאמה. דנרבציה כלייתית מיועדת לטיפול ביל"ד עמיד לטיפול. קיימת שונות רחבה בדיווחים על שכיחות של עמידות לטיפול שנעה בין 3% ל – 30%. בחולים רבים שנקראים כסובלים מילד עמיד לטיפול ניתן לאזן את לחץ הדם ע"י דבקות טובה יותר. ההנחיות של החברה האירופאית משנת 2024 מציעות שיש לשקול טיפול מבוסס-מיכשור בחולים נבחרים עם יל"ד עמיד לטיפול שמביעים את רצונם לאחר דיון והערכה של צוות רפואי בצורך לביצועה אבל מדגישות שטיפול זה אינו מיועד לטיפול רוטיני ביל"ד עד שיתאספו ראיות על הבטיחות והיעילות ודירוג ההנחיה מסומנת כסוג IIb לטיפול ביל"ד עמיד לטיפול או לחולים עם יל"ד שאינו מאוזן עם סיכון CV גדול. המנגנון העיקרי שנמצא בבסיס יל"ד עמיד לטיפול הוא אצירת נוזלים שמווסת לרוב ע"י עודף של מינרלקורטיקואידים. בניגוד לכך, בחולה הנדיר עם יל"ד עמיד מאד לטיפול שמוגדר כפנוטייפ לכישלון מראה לעתים קרובות פעילות סימפתטית מוגברת.