מטרת המחקר שבוצע בדנמרק היתה לבדוק את הקשר בין רמת הפעילות הגופנית, התמותה מכל סיבה והתוצא ה – CV ברמות שונות של לחץ הדם. במדגם האקראי הפרוספקטיבי נכללו 18,974 לבנים משני המגדרים בגיל 20-98. רמת הפעילות בזמן הפנוי ע"י דיווח עצמי נלקחה משאלון (ללא פעילות, פעילות קלה, פעילות בינונית/גדולה). לחץ הדם במרפאה הוגדר כתקין (נמוך מ –120/80 ממ"כ), טרום יל"ד (120-139/80-89 ממ"כ), דרגה I (140-159/90-99 ממ"כ) ודרגה II (שווה או מעל 160/100 ממ"כ). המעקב הממוצע היה 23.4 שנים. פעילות גופנית ברמות גדולות יותר בכל רמות לחץ הדם היתה קשורה בתמותה מכל סיבה נמוכה יותר באופן תלוי-מינון. דפוס התגובה נשאר ללא שינוי לאחר תיקנון לערפלנים: מגדר, גיל, עישון, השכלה, סוכרת, מחלה CV בעבר, BMI וזמן לוח השנה. יחסי הסיכון בהשוואה להיעדר כל פעילות היו לדרגה I של יל"ד: 0.78 לפעילות קלה (מובהק) ו – 0.69 לפעילות בינונית/גדולה (מובהק). הסיכון לאירועים CV היה מופחת באופן מובהק בכל רמות לחץ הדם ללא כל תלות ברמת הפעילות הגופנית.
Joseph G, Marott JL, Torp-Pedersen C, et al. Dose-response association between level of physical activity and mortality in normal, elevated, and high blood pressure. Hypertension. 2019 Oct 14: [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
זהו המחקר הראשון שמראה קשר ארוך-טווח בין הפעילות הגופנית בזמן הפנוי והתמותה מכל סיבה והתוצא ה – CV בכל רמות לחץ הדם באוכלוסייה הכללית. המחקר עוסק בשאלות רבות שאינן פתורות וכולל 3 ממצאים עיקריים. הראשון, רמות גבוהות של פעילות גופנית קשורות בצורה הפוכה עם תמותה מכל סיבה בכל רמות לחץ הדם. שנית, ממצא זה היה תלוי-מינון בלי קשר עם רמת לחץ הדם. שלישית, התוצא ה – CV (אישפוז בגלל אוטם טרי של שריר הלב, אי ספיקת לב, שבץ מוחי ותמותה מסיבות אלו) היה מופחת באופן מובהק ע"י פעילות גופנית ללא כל קשר עם רמת לחץ הדם. רוב התועלת הבריאותית לתמותה מכל סיבה ולאירועים ה – CV הושגו כבר ברמת פעילות קלה שהיתה קשורה באופן מובהק בתוצא בהשוואה להיעדר כל פעילות. לא נמצאה כל אינטראקציה בין רמת הפעילות הגופנית ורמות לחץ הדם. ממצא זה אומר שלרמות של פעילות גופנית יש אותה השפעה על התוצא ללא כל קשר לרמת לחץ הדם. מכאן, ההמלצות על פעילות גופנית אינן צריכות להשתנות בהתאם לרמת לחץ הדם וצריכות להיות דומות בכל רמות לחץ הדם כדי להשיג את מירב התועלת הבריאותית. הקשר בין פעילות גופנית והתוצא בדרגה 2 של יל"ד (מעל 160/100 ממ"כ) היא אותה כמו ברמות אחרות של לחץ הדם. זהו ממצא חשוב היות ורופאים רבים נוקטים בזהירות בהמלצתם על פעילות גופנית בשלב זה של יתר לחץ הדם וזאת בניגוד להמלצות האירופאיות משנת 2018 שאינן ממליצות על פעילות גופנית בלחץ דם מעל 180/110 ממ"כ. ממצאי מחקר זה אינם מעידים על השפעה מסוכנת לפעילות גופנית בדרגה 2 של יל"ד שקשורה גם בתמותה נמוכה יותר ובתוצא ה – CV בהשוואה להיעדר כל פעילות. עיבוד נוסף שנעשה במחקר הנוכחי רק בחולים עם לחץ דם גבוה מ – 160/110 ממ"כ מאשרר מסקנה זאת. נקודה חשובה נוספת היא שמרבית התועלת הבריאותית הושגה ע"י מאמץ קל שזאת פעילות שכל אדם יכול לבצע. ממצא זה מהווה מוטיבציה ייחודית להעלות במידת מה את הפעילות הגופנית. המגרעת העיקרית של מחקר זה שהוא מבוסס על הערכה עצמית של הפעילות הגופנית ולשיטה זאת יכולות להיות הטיות רבות.