מטרת המחקר הקוריאני היה לבדוק את ההנחה ששילוב של התאוששות איטית של הדופק ומלאי מהירות דופק מופחת (שיא מהירות הדופק פחות מהירות הדופק במנוחה) לאחר מאמץ קשורים בהיארעות של יל"ד בגברים. נכללו במחקר 1,855 גברים נורמוטנסיביים ובריאים שעברו בבסיס מבחן מאמץ על מסילת הליכה שהגיעו לשיא המאמץ או שהמבחן הופסק בגלל תסמינים. התאוששות הדופק חושבה כהבדל בין שיא מהירות הדופק תוך כדי המאמץ ומהירות הדופק שתי דקות לאחר סיום המבחן. תוך מעקב ממוצע של 4 שנים התפתח יל"ד בקרב 9.6% מהגברים. היארעות של יל"ד היתה קשורה ברבעוני התאוששות מהירות הדופק – הסיכון ברבעון התחתון האיטי ביותר של ההתאוששות (116 פעימות לאחר 2 דקות) לעומת הסיכון ברבעון העליון המהיר ביותר (97 פעימות לאחר 2 דקות) היה 1.78 לאחר תיקנון לערפלנים (מובהק). כל עלייה של 1 פעימה במהירות ההתאוששות היתה קשורה בסיכון נמוך ומובהק של 2.0% להתפתחות יל"ד לאחר תיקנון לערפלנים. מצד שני, פער מוקטן בין שיא מהירות הדופק למהירות במנוחה לא היה חזאי להתפתחות של יל"ד.
Jae SY, Bunsawat K, Fadel PJ, et al. Attenuated heart rate recovery after exercise testing and risk of incident hypertension in men. Am J Hypertens. 2016 Apr 1. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
ממצאי מחקר זה מראים שמשך התאוששות איטי ממהירות הדופק בשיא המאמץ קשור באופן מובהק ועצמאי בסיכון מוגבר להתפתחות של יל”ד בנורמוטנסיביים ללא כל קשר לשיא צריכת החמצן, לפער בין מהירות הדופק בשיא המאמץ למהירות הדופק במנוחה ולגורמי סיכון קרדיו-וסקולריים ידועים. ההסבר האפשרי לממצא זה הוא שהתאוששות איטית במהירות הדופק משקפת כנראה הפרעה בהפעלה מחדש של המערכת הפארא-סימפתטית ביחד עם נסיגה סימפתטית. הפרעה אוטונומית נמצאה כקשורה בסיכון גבוה להתפתחות של יל"ד. התאוששות איטית של מהירות הדופק קשורה גם בהפרעה בתיפקוד האנדותל, בהגברת הדלקת, בקשיות העורקים ובטרשת העורקים שכולם קשורים בעליית לחץ הדם. המסקנה היא שבכל מקרה שבו מתאוששת מהירות הדופק לאחר מאמץ באופן איטי יותר יש לבצע מעקבים תכופים יותר של לחץ הדם והשאלה האם קיימת הצדקה לטיפול מונע נשארת פתוחה.