מטרת המחקר הנוכחי שבוצע באוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב היתה להעריך את מידת הקשר בין יל"ד ממוסך שאינו מאוזן (שווה או מעל 135/85 ממ"כ ב – ABPM ונמוך מ – 140/90 ממ"כ במרפאה) לבין הנזק לאברי מטרה. במחקר מסוג "חתך" שבו נכללו משתתפים ללא יל"ד מהם 29 ללא מחלת כליות כרונית, 287 עם מחלת כליות כרונית ו – 193 חולי יל"ד מאוזן כאשר 67 עם יל"ד ממוסך ו – 27 עם יל"ד שאינו מאוזן. כולם עברו בדיקות לקיום נזק לאברי מטרה שכללו אקו-קרדיוגרם (מדד מסת החדר השמאלי), אולטרסאונד עורקי (מהירות גל הפעימה של האאורטה) ואיסוף שתן למשך 24 שעות (יחס אלבומין/קראטינין). בהשוואה לבקרה היה מדד מסת החדר השמאלי גבוה באופן מובהק ב – 21.8 גרם ביל"ד מאוזן, ב – 27.9 גרם ביל"ד ממוסך שאינו מאוזן וב – 39.5 גרם ביל"ד שאינו מאוזן. ההבדלים איבדו את המובהקות לאחר תיקנון לגורמי הסיכון הקרדיו-וסקולריים הקלאסיים והטיפול בהם (כל חולי יל"ד היו מטופלים תרופתית) גם לאחר שבוצע תיקנון לגיל, מגדר וגזע. בהשוואה לבקרה, היתה מהירות גל הפעימה שונה באופן מובהק בין אלו עם יל"ד מאוזן, יל"ד ממוסך שאינו מאוזן ויל"ד שאינו מאוזן אלא שהמובהקות לא נשארה לאחר תיקנון לגיל, מגדר וגזע. רק יחס אלבומין/קראטינין שהיה גבוה יותר באופן מובהק בהשוואה לבקרה (ב – 2.40 מ"ג/מ"ג באלו עם יל"ד מאוזן, ב – 4.94 ביל"ד ממוסך שאינו מאוזן וב – 6.01 ביל"ד שאינו מאוזן) נשאר מובהק גם לאחר התיקנון לגיל, מגדר, גזע, גורמי סיכון קרדיו-וסקולריים, הטיפול התרופתי ותחלואה קרדיו-וסקולרית.
Agarwal R. Albuminuria and masked uncontrolled hypertension in chronic kidney disease. Nephrol Dial Transplant. 2016 Sep 20. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת:
במחקרים קודמים נמצא שיל"ד ממוסך שאינו מאוזן (אם לחץ הדם במרפאה הוא תקין ואין מדידה של לחץ הדם מחוץ למרפאה) קשור בנזק ללב, בתיפקוד לקוי של הכליות ובהפרשת חלבון. מה שאינו ברור הוא האם ליל"ד ממוסך שאינו מאוזן יש קשר עם פגיעה גדולה יותר באברי מטרה במערכות הקרדיו-וסקולרית והכלייתית? לשאלה זאת יש חשיבות היות והיא מעלה גם את האפשרות שיל"ד ממוסך נגרם ע"י נזק קרדיו-וסקולרי שכבר מתבטא בעליית מסת החדר השמאלי או בעלייה בקשיות העורקים או שהוא נגרם בגלל נזק לכליות שמתבטא באלבומינוריה? במחקר הנוכחי נמצא שיל"ד ממוסך שאינו מאוזן קשור יותר חזק בנזק לכליות שמתבטא בהפרשת חלבון ולא ב – eGFR בעוד שהקשר עם מסת החדר השמאלי וקשיות העורקים הוא פחות חזק. ממצא זה מעלה את האפשרות שנזק כלייתי מעורב בפתוגנזה של יל"ד ממוסך שאינו מאוזן. היות המחקר מסוג "חתך" אינו מאפשר כמובן לקבוע סיבתיות. המנגנון שמסביר איך אלבומינוריה משפיעה על התפתחות של יל"ד ממוסך אינו ברור. אלבומינוריה היא סמן להפרעה בתיפקוד האנדותל ונזק לכליות ואחת האפשרויות שמעלה החוקר היא שנזק זה יכול לגרום להגדלת הנפח, להפרעה בהפרשת הנתרן ולעליית לחץ הדם שמתבטא בעיקר במדידות מחוץ למרפאה (לא ברור לי מדוע דווקא רק מחוץ למרפאה ולא גם במרפאה?). שאלה נוספת שמתעוררת אצלי היא האם איבחון וטיפול ביל"ד (בעיקר ע"י מעכבי המערכת רנין-אנגיוטנסין) ע"י מדידות בבית בלבד יכולים לשפר את הנזק הכלייתי שמתבטא רק באלבומינוריה ובעקבות כך למנוע התפתחות של יל"ד ממוסך?