מטרת העיבוד ממסד הנתונים CLARIFY היתה לבדוק את הקשר בין לחץ הדם שהושג כתוצאה מטיפול לתוצא הקרדיו-וסקולרי בקרב 22,672 חולים (מ – 45 מדינות) עם מחלה כלילית יציבה ויל"ד. ממוצעי לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי נבדקו לפני כל אירוע וסווגו לפי כל עלייה ב – 10 ממ"כ. נקודת הסיום הראשונית היתה כלל התמותה הקרדיו-וסקולרית, אוטם שריר הלב או שבץ מוחי. יחס הסיכון חושב בהתייחסות לערכי לחץ דם סיסטוליים בין 120-129 ממ"כ ולחץ דם דיאסטולי בין 70-79 ממ"כ. במעקב חציוני של 5 שנים נמצא שלחץ דם סיסטולי של 140 ממ"כ או יותר או לחץ דם דיאסטולי של 80 או יותר קשורים כל אחד בעליית הסיכון הקרדיו-וסקולרי. לחץ דם סיסטולי מתחת ל – 120 ממ"כ היה קשור גם כן בעלייה מובהקת ומתוקננת של 56% בסיכון בתוצא הראשוני. באופן דומה, לחץ דם דיאסטולי מתחת ל – 70 ממ"כ היה קשור בעלייה מובהקת ומתוקננת של 41% בסיכון בנקודת הסיום הראשונית עם עלייה יותר מכפולה בסיכון בערך דיאסטולי מתחת ל – 60 ממ"כ.
Vidal-Petiot E, Ford I, Greenlaw N, et al; CLARIFY Investigators. Cardiovascular event rates and mortality according to achieved systolic and diastolic blood pressure in patients with stable coronary artery disease: An international cohort study. Lancet 2016 Aug 26. [Epub ahead of print].
הערת פרופ' יודפת
תוצאות מחקר זה תומכות בקיומה של עקומת J לא רק לתמותה הקרדיו-וסקולרית, אוטם שריר הלב ושבץ מוחי כמקשה אחת אלא גם בנפרד לתמותה מכל סיבה, אוטם שריר הלב ואשפוזים בגלל אי ספיקת לב. לטענת החוקרים מסתמך המחקר על עוקבה בין לאומית גדולה של חולים שטופלו בחיים האמיתיים ולכן יש לו תיקוף חיצוני טוב יותר מאשר במחקרים אקראיים. איני משתכנע מטענה זאת היות ומדידות לחץ הדם נערכו במכשירים שונים ע"י הרבה מאד מודדים, הוא נערך מנתונים שנאספו ועובדו לאחר מעשה וכמובן ללא כל התייחסות ליל"ד של החלוק הלבן או ליל"ד ממוסך. בפרשנות למחקר זה שפורסמה במקביל ב – JACC נכתב שעם כל החשיבות לקביעת יעדי מטרה להורדת לחץ הדם עדיין הבעייה העיקרית היא שמרבית חולי יל"ד אינם מאוזנים גם ביעדים הרבה יותר גבוהים מאשר ביעדי המחקר הנוכחי. התוצאות מבהירות שיש להיזהר בטיפול אגרסיבי בלחץ הדם בחולים כליליים. נחכה לתוצאות מחקרים אקראיים ומבוקרים כדי למצוא מהו יעד הורדת לחץ הדם בחולים אלו שמתחתיו אנו גורמים לנזק מאשר לתועלת.