מטרת המחקר הקנדי היתה לבדוק האם גורמים נפשיים-חברתיים בלתי נעימים בעבודה בגלל הפרעה במאזן מאמץ-גמול קשורים בשכיחות של יל"ד ממוסך בקרב עובדי צווארון לבן לבנים. עובדי צווארון לבן גויסו משלושה ארגונים ציבוריים. לחץ הדם נמדד 3 פעמים תוך העבודה ואחרי זה ע"י ABPM תוך יום העבודה. לחץ דם ממוסך אובחן אם לחץ הדם במדידה הידנית היה נמוך מ – 140/90 ממ"כ ושווה או גבוה מעל 135/85 ממ"כ ב – ABPM. מאזן מאמץ-גמול נבדק בשאלון מתוקף לנושא זה. ערכי לחץ הדם נאספו ממדידות של 2,369 עובדים (שיעור השתתפות – 85%). חשיפה לאיזון מופרע של מאמץ-גמול (יחס סיכון מובהק של 1.50) ומאמצים גדולים בעבודה (יחס סיכון מוגבר ומובהק של 1.61) היו קשורים ביל"ד ממוסך לאחר תיקנון לגורמי סיכון חברתיים-דמוגרפיים ו – CV. עובדים שנחשפו לסיכון להפרת מאזן המאמץ-גמול סבלו משיעור גדול יותר של יל"ד ממוסך. מאמץ ניכר בעבודה נראה כתורם העיקרי לקשר זה.

Boucher P, Gilbert-Ouimet M, Trudel X, et al. Masked hypertension and effort- reward imbalance at work among 2369 white-collar workers. J Hum Hypertens. 2017;31:620-626

הערת פרופ' יודפת

זהו המחקר הראשון שעוסק בקשר בין מאמץ-גמול בעבודה לבין יל"ד ממוסך. הממצאים מניחים שלחץ בעבודה שמתבטא בהפרת האיזון של מאמץ-גמול קשור ביל"ד ממוסך ויל"ד קבוע. לממצא זה יש חשיבות ציבורית היות ובמחקר הנוכחי ובאחרים נמצא שכרבע מהמשתתפים סובלים מחוסר איזון זה. מודל של היעדר האיזון בין מאמץ-גמול מציע שחוסר של הדדיות בין המאמץ לגמול מהווה את ליבת התפקידים החברתיים שמוגדרים כמצב של מצוקה נפשית שמביאה לעוררות אוטונומית ונוירואנדוקרינית שמעלות את הסיכון ליל"ד, טרשת העורקים ומחלה כלילית. מאמץ גדול ודרישות בעבודה היו קשורים בשכיחות גדולה יותר של יל"ד ממוסך בגברים אבל לא ביל"ד קבוע. מצד שני נמצא שגמול נמוך ללא מאמץ גדול בעבודה קשור ביל"ד קבוע בגברים. הסבר מפוקפק של החוקרים קושר הבדל זה בכך שגברים עם יל"ד מודעים יותר למצבם. אין לי ספק שכל אדם שמשקיע מאמץ גדול בעבודה מצפה לגמול כל שהוא על מאמצו אם בכספים, אם ע"י הערכה או שניהם ביחד. אין ספק שתחושה להיעדר גמול קשורה בעקה נפשית ואני יכול להבין התפתחות יל"ד קבוע באנשים אלו. לא הצלחתי להבין ממחקר זה מדוע זה גורם ליל"ד ממוסך בשעות העבודה. היות המחקר מסוג "חתך" אינו מאפשר גם לקבוע סיבתיות.