עליית לחץ דם מישיבה לעמידה בישישים שבריריים קשורה בתחלואה ותמותה קרדיו-וסקולרית בדומה לירידת לחץ דם תנוחתית.

עורך: פרופ' יודפת
תאריך: 02/12/2015

מטרת המחקר האיטלקי-צרפתי היתה לבדוק את השכיחות והפרוגנוזה של עליית לחץ הדם במעבר מישיבה לעמידה בישישים שבריריים שחיים במוסדות גריאטריים.

מחקר המעקב שארך שנתיים בוצע בקרב 972 קשישים (גיל ממוצע 88) שנכללו במחקר PARTAGE (Predictive Values of Blood Pressure and Arterial Stiffness in Institutionalized Very Aged Population) שיכלו לבצע עמידה מישיבה. יל"ד תנוחתי הוגדר כעלייה שווה או גדולה מ – 20 סמ"ק במעבר לעמידה.
נערכה השוואה בין 3 קבוצות: לחץ דם ללא שינוי תנוחתי (540 קשישים), צניחת לחץ דם תנוחתית (147 קשישים) ועליית לחץ דם תנוחתית (275 קשישים).

השכיחות של יל"ד תנוחתי היתה 28% לעומת שכיחות של 16% של ירידת לחץ דם תנוחתית. לחץ הדם הסיסטולי בישיבה היה גבוה יותר באופן מובהק באלו עם ירידת לחץ תנוחתית (146 ממ"כ) בהשוואה לאלו ללא כל שינוי (136 ממ"כ) או באלו עם עליית לחץ דם תנוחתי (136 ממ"כ).
יחס הסיכון לתחלואה ותמותה קרדיו-וסקולרית בקשישים שלחץ הדם התנוחתי עלה היה 1.51 (מובהק) בהשוואה לקשישים ללא כל שינוי תנוחתי בלחץ הדם ולא השתנה גם לאחר תיקנון לגיל, מגדר, לחץ הדם הסיסטולי בישיבה ומחלות נלוות. לא נמצא כל הבדל פרוגנוסטי בין עלייה או ירידה תנוחתית בלחץ הדם.

Agnoletti D, Valbusa F, Labat C, et al. Evidence for a prognostic role of orthostatic hypertension on survival in a very old institutionalized population. Hypertension. 2015 Nov 23. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

"צניחת" לחץ דם תנוחתית מוכרת ממחקרים רבים כקשורה בעליית התמותה, האירועים הקרדיו-וסקולריים והנפילות בעיקר בקשישים.
אני מודה שלא הייתי מודע לעובדה שחלק מהקשישים מגיבים בצורה הפוכה ומעלים את לחץ הדם במעבר מישיבה לעמידה ושתגובה זאת שכיחה יותר מאשר הצניחה בלחץ הדם.

במחקר הנוכחי היה שיעור הנשים 77% , 72% סבלו מיל"ד וכמחציתם עם היסטוריה קרדיו-וסקולרית, 16% עם סוכרת ו – 6% עם מחלת עורקים היקפית. שיעור הנשים עם עליית לחץ דם תנוחתית היה 82% והדיווחים בספרות קושרים זאת בעליית התגובה הסימפתטית עם העלייה בגיל.
הנשים במחקר זה היו עם BMI גבוה יותר ועם מדד פעילות יומית נמוך יותר אבל לגיל לא היתה כל השפעה על "כיוון" לחץ הדם התנוחתי.

המנגנון שקשור בעליית לחץ דם תנוחתי נמצא עדיין בוויכוח. במצבים פיסיולוגיים תגובת ההסתגלות לשינוי תנוחה כוללת הפעלת מערכת הבארו-קולטנים, עלייה בפעילות הסימפתטית וביטול הפעילות הפאראסימפתטית.
בעקבות כך, קיימת עלייה במהירות הדופק ופעילות הלב תוך שימור לחץ הדם. במחקר הנוכחי נמצאה עלייה במהירות הדופק באלו שהעלו את לחץ הדם יותר מאשר באלו ללא כל שינוי תנוחתי בלחץ הדם.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה