מטרת המחקר שבוצע בברזיל היתה לבדוק השפעת התערבות משולבת של טיפול בלוסרטן ותירגול גופני אירובי על האיזון ה – CV האוטונומי. במחקר השתתפו 32 גברים (גיל 40-60) שהוקצו לשתי קבוצות: קבוצה ללא יל"ד ללא כל טיפול תרופתי (16 משתתפים) או קבוצת יל"ד עם טיפול בלוסרטן (16). כל המשתתפים עברו תירגול גופני אירובי במשך 16 שבועות, 3 פעמים בשבוע. נלקחו פארמטרים המודינמיים, השונות במהירות הדופק, השונות בלחץ הדם והרגישות הספונטנית של ה – baroreflex לפני ואחרי התירגול. הפרמטרים ההמודינמיים היו דומים בשתי הקבוצות לפני התירגול אבל נמצאה ירידה ברגישות ה – baroreflex ובשונות במהירות הדופק במטופלי הלוסרטן שאופייניים לירידות מובהקות בוויסות הסימפתטי והווגלי. לאחר התירגול נמצאה ירידה מובהקת במהירות הדופק במנוחה בנורמוטנסיביים בעוד שבקבוצת הלוסרטן נמצאה גם ירידה מובהקת במהירות הדופק וירידה מובהקת בלחץ הדם. קבוצת הלוסרטן הראתה ויסות סימפטתי מופחת ומובהק ועלייה מובהקת ברגישות ה – baroreflex אבל עלייה מובהקת בשונות במהירות הדופק ועלייה מובהקת בוויסות הווגלי אלא שהשונות של מהירות הדופק ויתרון ה- baroreflex נשארו נמוכים יותר באופן מובהק בהשוואה לנורמוטנסיביים.
de Paula Facioli T, Vieira Philbois S, Augusto Aguilar B, et al. Combined effects of angiotensin receptor blocker use and physical training in hypertensive men. Clin Exp Hypertens. 2022 Mar 27. Epub ahead of print.
הערה
המחקר הנוכחי מראה שלחולי יל"ד מטופלים בלוסרטן יש ערכים דומים של לחץ דם אבל ירידה מובהקת בשונות של מהירות הדופק וברגישות ה – baroreflex בהשוואה לנורמוטנסיביים. מטופלי הלוסרטן מראים אפילו ירידה גדולה יותר בלחץ הדם עם הסתגלות לטובה בפארמטרים האוטונומיים שמאופיינים בעלייה בשונות מהירות הדופק והרגישות של ה – baroreflex לאחר 16 שבועות של תירגול אירובי. עם כל זאת, הטיפול התרופתי שקשור בתירגול הגופני האירובי לא נראה כמספיק לנרמל את הוויסות האוטונומי למרות ההטבות של אותם פארמטרים כפי שנמצא בקרב הנורמוטנסיביים. הירידה בלחץ הדם יכולה להיות קשורה במספר השפעות פיזיולוגיות שמקודמות ע"י תירגול גופני אירובי. ניתן להניח שירידה סימפתטית משפיעה על תפוקת הלב ע"י ירידה במהירות הדופק במנוחה וירידה בתנגודת ההיקפית שקשורה בזמינות הביולוגית של גורמים מרחיבים שנובעים מהאנדותל ויעילות גדולה יותר של העצבים המדכאים שנכנסים (afferent) לאורטה. גורמים אלו יכולים לתרום להורדה במינון הלוסרטן מ – 50 ל – 25 מ"ג. לא הושג אמנם שיחזור של הפארמטרים האוטונומיים ה – CV לערכים שהושגו בנורמוטנסיביים אבל נראה שקיים ויסות לטובה על הרגולציה האוטונומית מתוך ההנחה שתירגול גופני משפר את התיקנון של שונות מהירות הדופק והרגישות של ה – baroreflexs. מספר גורמים שיכולים להיות קשורים בממצאים אלו הם ירידה בהפעלה המרכזית של המערכת רנין-אנגיוטנסין שבונה מחדש את הגמישות העצבית בשטחים שמפעילים מחדש את המערכת הסימפתטית וירידה בפעילות העצבית הספונטנית של החלק האחורי של ההיפותלמוס. ההיפותזה של החוקרים בקשר לשיפור ברגישות ה – baroreflex היא שמקומות שונים של קשת הרפלקס מעורבים. במקרה זה, הוצע שתירגול גופני אירובי מקדם עלייה ברגישות העצבים המדכאים שנכנסים (afferent) לאורטה ושיפור בהיענות הווסקולרית וכתוצאה, הפעלה של ה – baroreceptors. נראה גם שתירגול גופני מקדם הסתגלות שמעורבת באיזון המנגנון המרכזי של ה – baroreflex ע"י הורדת הפעילות המרכזית של מערכת הרנין-אנגיוטנסין. מצד שני, בניגוד לחשיבות של תירגול גופני אירובי ברגולציה האוטונומית ה – CV, כל ההשפעות על הערכת הפארמטרים האוטונומיים באנשים עם היסטוריה של יל"ד אינם מספיקים לשקם ערכים דומים לאלו ללא יל"ד לפחות, לוויסות שונות מהירות הדופק והרגישות של ה – baroreflex. השאלה היא האם זמן הפעילות הגופנית אינו מספיק נשללת היות ושתי הקבוצות הראו עלייה משמעותית בקיבולת הלבבית-נשימתית כפי שנמצא בערכי שיא קליטת החמצן והסתגלות המודינמית שאופייניים לשיפור התיפקוד ה – CV כמו ירידה במהירות הדופק ולחץ הדם במנוחה. העלייה בשיא קליטת החמצן לאחר תירגול גופני של 16 שבועות והעלייה של 30% בכושר לבבי-נשימתי היתה בלתי צפוייה. חשוב גם להתייחס ששתי הקבוצות הראו ירידה מובהקת במהירות הדופק ולחץ הדם לאחר התירגול. ניתן לסכם שלוסרטן וכנראה כל ה – ARBs לא שיקם את הפארמטרים האוטונומיים למרות לחץ הדם התקין שהושג. הקשר בין מתן לוסרטן עם תירגול גופני אירובי היה חיוני לשיפור רגישות ה – baroreflex והוויסות הלבבי האוטונומי. נצטרך למחקרים עתידיים לזהות את המנגנון שמעורב ולהרחיב את הממצאים שנמצאו במחקר הנוכחי.