מטרת המחקר שבוצע בקוריאה הדרומית היתה לבדוק האם השמנה שאינה מלווה בהפרעות מטבוליות מעלה את הסיכון להיארעות של יל"ד. נכללו במחקר 31,033 אנשים ללא יל"ד שרובדו ל – 4 קבוצות: לא שמנים (מתחת ל BMI של 25) וללא הפרעות מטבוליות, לא שמנים עם הפרעות מטבוליות (לפי 4 הגדרות שונות), שמנים ללא הפרעות מטבוליות ושמנים עם הפרעות מטבוליות. לאחר חציון מעקב של 35 חודשים פיתחו 4,589 (14.8%) יל"ד. יחסי ההסתברות לסבול מיל"ד באנשים שמנים ללא הפרעה מטבולית היו מובהקים בהשוואה לאנשים לא שמנים וללא הפרעות מטבוליות ונעו לאחר תיקנון סביב 1.5 ללא שינוי משמעותי בין ההגדרות השונות של התסמונת המטבולית. יחס ההסתברות המובהק לסבול מיל"ד באנשים שמנים עם הפרעות מטבוליות היה גבוה יותר ונע סביב 2.0.
Kang YM, Jung CH, Jang GE, et al. The Association of incident hypertension with metabolic health and obesity status. Definition of Metabolic Health Does Not Matter. Clin Endocrinol. 2016;85:207-215.
הערת פרופ' יודפת
במספר מחקרים שפורסמו לאחרונה הוגדרו אנשים שמנים ללא הפרעות מטבוליות כ"שמנים עם בריאות מטבולית". הגדרה זאת התבססה על הממצאים שישנם אנשים שמנים עם פרופיל קרדיו-מטבולי טוב שאינם בסיכון קרדיו-וסקולרי בדומה לאנשים עם משקל תקין. בניגוד לכך, במחקרים אחרים שגם הם פורסמו לאחרונה ובמטה-אנליזה נמצא שגם אנשים שמנים עם פרופיל מטבולי "בריא" נמצאים בסיכון לאירועים ותמותה קרדיו-וסקולרית ולתמותה מכל סיבה. במחקר הרטרוספקטיבי ארוך הטווח הנוכחי שנערך בקרב עוקבה יחסית בריאה נמצא שאנשים שמנים עם "בריאות מטבולית" (ללא כל קשר להגדרות השונות של "בריאות" מטבולית) נמצאים בסיכון פי 1.5 לסבול בעתיד מיל"ד בהשוואה לאלו עם משקל תקין ועם "בריאות" מטבולית. שני המנגנונים המוצעים כיום לקשר בין יל"ד והשמנה הם הפרעה בתיפקוד הוואסקולרי ופעילות יתר של מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון. הפרעה בתיפקוד הוואסקולרי נוצרת ע"י הפרעה בתיפקוד האנדותל, הפרעה בתיפקוד השריר החלק הוואסקולרי ושינויים במטריקס החוץ-תאי שגורמים לקשיות העורקים. יתרה מכך, השמנה גורמת לעלייה ברמת האלדוסטרון ושל גורמים משחררי מינרלקורטיקואידיים שנובעים מרקמת השומן ומעלה את לחץ הדם ואת פעילות הרנין בפלסמה.