מטרת המחקר מסוג "חתך" היתה לבדוק את הקשר בין קשיות האאורטה לבין התיפקוד הקוגניטיבי והזדקנות המוח בעוקבה של Framingham Heart Study Third Generation
(47% גברים, גיל ממוצע 46). המשתתפים עברו בדיקת מהירות גל הפעימה קרוטיד-פמורלית, מבחנים נוירו פסיכולוגיים שהעריכו תחומים שונים של ביצועים קוגניטיביים ו – MRI לבדיקת סמנים תת-קליניים של פגיעה מוחית. בעיבוד במודלים רגרסיביים לאחר תיקנונים נמצא שקשיות אאורטלית גדולה יותר היתה קשורה ומובהקת בעיבוד ובתיפקוד ביצועי, בנפח גדול יותר של חדרי המוח הצדדיים ובריבוי גדול יותר של האדרת-יתר בחומר הלבן. בריבוד לגיל היתה קשיות האאורטה קשורה בנפח החדרים בצעירים מבוגרים (30-45 שנים) בעוד שבגילאים מבוגרים יותר (45-55) היא היתה קשורה בפגיעה בחומר הלבן ובקוגניציה.
Pase MP, Himali JJ, Mitchell GF, et al. Association of aortic stiffness with cognition and brain aging in young and middle-aged adults: The Framingham Third Generation Cohort Study. Hypertension. 2016 Jan 11. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
קשיות האאורטה קשורה בירידה קוגניטיבית ומחלה צרברו-וסקולרית בקשישים. סביר להניח שמידת ההפרעה הקוגניטיבית והפגיעה הצרברו-וסקולרית תלוייה באורך החשיפה לגורמי סיכון וסקולריים עם פגיעה צרברו-וסקולרית שקטה שמצטברת בצורה סמויה. במחקר הנוכחי נמצא שקשיות האאורטה קשורה בסמן יחיד של אטרופיה מוחית במבוגרים צעירים ואילו בגילאי הביניים היא קשורה בנזק בחומר הלבן ובהפרעה בתיפקוד הקוגניטיבי. היות המחקר תצפיתי מסוג "חתך" אינו מאפשר הוצאת מסקנות לגבי קשר סיבתי ולכן יש צורך במחקרים פרוספקטיביים כדי להרחיב את הממצאים ולבדוק כבר מגיל צעיר את הקשר בין קשיות האאורטה, לבין מחלת כלי הדם הקטנים במוח והירידה הקוגניטיבית. מחברי המחקר מסכמים (מה שידוע לכולנו מזמן לגבי כל ההפרעות והמחלות הקרדיו-וסקולריות וטרשת העורקים) שאם נניח שתימצא סיבתיות בין קשיות אאורטלית גדולה ותיפקוד קוגניטיבי נמוך יכול הטיפול ההולם בגורמי הסיכון הקרדיו-וסקולריים להגביל את התפתחות של קשיות האאורטה כפוטנציאל להגנה מפני התפתחות מחלת כלי הדם הקטנים במוח והפרעה קוגניטיבית בגיל המתקדם.