מטרת המחקר האמריקאי שנערך במסגרת Dallas heart study היתה לבדוק את הקשר בין תגובת החלוק הלבן לבין מסת החדר השמאלי (ע"י MRI) ועל יחס אלבומין/קראטינין בקרב מדגם של 3,069 אנשים (מרביתם שחורים). המשתתפים חולקו ל – 4 קטיגוריות שמבוססות על רמות עוקבות של לחץ הדם שנמדדו במרפאה: הראשונה, מדידה ראשונה תקינה וממוצע המדידה השלישית עד החמישית הם מתחת ל 140/90 ממ"כ. השנייה, מדידה ראשונה לפחות 140/90 ממ"כ וממוצע תקין במדידות השלישית עד החמישית (יל"ד של החלוק הלבן). השלישית, מדידה ראשונה תקינה ויל"ד במדידות השלישית עד החמישית. הרביעית, יל"ד מהמדידה הראשונה עד החמישית. נערך גם מעקב עם חציון 9.4 שנים על היארעות של מחלת לב כלילית, שבץ מוחי, פירפור פרוזדורים, אי ספיקת לב ותמותה קרדיו-וסקולרית. השכיחות של יל"ד בדיד של החלוק הלבן על פי המדידה ראשונה היתה 9.6%. תגובת החלוק הלבן היתה קשורה באופן עצמאי בעלייה במסת החדר השמאלי, ביחס אלבומין/קראטינין ובאירועים קרדיו-וסקולריים לאחר תיקנון לגורמי הסיכון הקרדיו-וסקולריים המסורתיים ולחץ הדם הבסיסי (יחס סיכון מתוקנן ומובהק של 1.24).
Velasco A, Colby A, Sandeep R, et al. Target organ complications and prognostic significance of alerting reaction: analysis from the Dallas heart study. J Hypertens. 2015 Oct 19. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
דיווחים עם תוצאות מנוגדות פורסמו בנוגע לשאלה האם ליל"ד של החלוק הלבן יש או אין משמעות פרוגנוסטית. יל"ד של החלוק הלבן שכיח מאד ושיעורו בקרב האוכלוסייה הכללית היה כ – 10%, יותר בקשישים ובשחורים. במחקר הנוכחי נמצא שיל"ד של החלוק הלבן קשור בסיכון גדול לפגיעה באברי מטרה ולאירועים קרדיו-וסקולריים בהשוואה לקבוצת הבקרה של נורמוטנסיביים אבל עם סיכון נמוך יותר בהשוואה ליל"ד כרוני. שיטת המחקר היא מעניינת אבל לא ברור לי מדוע לא אושר ואובחן יל"ד של החלוק הלבן במדידות מחוץ למרפאה. המנגנון שקשור בתגובת החלוק הלבן נובע בעיקרו מתגובת המערכת הסימפתטית ומלווה גם בעלייה במהירות הדופק. תגובה מואצת של מערכת זאת מושפעת בראש וראשונה מניפוח השרוול של המכשיר אבל מוגברת גם בגיל מבוגר, בשחורים, בהשמנה ומלווה בהפרשה מוגברת של נוראדרנלין בשתן ועלייה בתנגודת לאינסולין. היות המחקר "תצפיתי" אינו מאפשר קביעת סיבתיות בין תגובת החלוק הלבן לתוצא הקרדיו-וסקולרי. הנושא נשאר עדיין פתוח כי במידה ותוצאות מחקר זה יאומתו במחקרים נוספים קיימת השאלה האם יש לטפל תרופתית בחולים אלו כפי שנהוג במשך שנים רבות או לטפל בהם בתרופות ארגעה שיכולות לחסוך טיפולים מיותרים בתרופות.