מטרת המחקר הגרמני היה לבדוק מודל חיזוי שנקבע מראש לצורך חיזוי תוצאות לחץ דם לאחר 3 חודשים (על בסיס לחץ דם של 24 שעות בבסיס וגמישות אבי העורקים העולה), בתוצאות לחץ הדם האמבולטורי של 24 שעות עד 12 חודשים לאחר דנרבציה של העורקים הכלייתיים. בוצע עיבוד משני שהוגדר מראש מתוך מחקר פרוספקטיבי במרכז יחיד. נכללו מטופלים עם יתר לחץ דם עמיד שעברו דנרבציה של העורקים הכלייתיים באמצעות אולטרסונוגרפיה. נבדקו סמני נוקשות עורקית פולשניים ולא פולשניים ע"י הדנרבציה. תגובת לחץ הדם נבדקה לאחר 6 ו-12 חודשים באמצעות ניטור לחץ דם אמבולטורי של 24 שעות. השתתפו במחקר 80 מטופלים (גיל ממוצע 63 ± 9 שנים, לחץ דם סיסטולי ממוצע של 150 ± 12 ממ"כ ב-24 שעות). לאחר 6 חודשים, לחץ הדם הסיסטולי ירד באופן מובהק ב-11 ± 15 ממ"כ, ומובהק ולאחר 12 חודשים ב-7 ± 15 ממ"כ.
Sagmeister P, Asatryan G, Mentzel L, et al. Long-term prediction of blood pressure reduction after renal denervation for arterial hypertension. J Hypertens. 2025 Jul 7. Epub ahead of print.
הערה
נוקשות עורקית פוגעת ביכולת לבלום את זרימת הדם ביחד עם פעימת הלב היוצאת מהלב ומעודדת שינויים מבניים בעורקים הקטנים ועלייה בלחץ הדם הסיסטולי. נוקשות זו הפכה למטרה להתערבויות טיפוליות, כמו דנרבציה של העורקים הכלייתיים. במספר מחקרים נבדק החיזוי של נוקשות עורקית על תוצאות הטיפול בדנרבציה הכלייתית שהראה שנוקשות עורקית גבוהה בבסיס קשורה לתגובה מופחתת לטיפול. במטופלים עם נוקשות גבוהה יותר יהיו הירידות בלחץ הדם פחות מובהקות בגלל ירידה בגמישות העורקים שמגבילה את היכולת להסתגל לשינויים בלחץ הדם לאחר טיפול בדנרבציה הכלייתית. המודל ששילב את לחץ הדם הסיסטולי של 24 שעות בבסיס עם הסמן לנוקשות עורקית (הגמישות הממוצעת של האאורטה העולה), הראה ביצועים טובים בחיזוי תגובת לחץ הדם עד 12 חודשים. שני המשתנים היו חזאים מובהקים לירידה בלחץ הדם, עם כושר חיזוי חזק לאחר 3 ו-6 חודשים. עם זאת, דיוק החיזוי של המודל ירד לאחר 12 חודשים. נראה שלנוקשות עורקית יש תפקיד בזיהוי מטופלים המגיבים מוקדם לטיפול בדנרבציה. המנגנונים שבאמצעותם משפיע טיפול זה על לחץ הדם כנראה כוללים ויסות של פעילות מערכת העצבים הסימפתטית ואיתות כלייתי שיכולים להיות מורכבים יותר מאשר השתקפות פשוטה של נוקשות עורקית. בנוסף, יש לקחת בחשבון גם גורמים נוספים, כגון ירידה בהיענות לטיפול התרופתי לאורך זמן. טיפולים חדשים נגד יל"ד או שינויים בהיענות לטיפול יכולים להחליש את השפעתם של גורמי החיזוי המקוריים בטווח הארוך לכן קיימת חשיבות לשמור על טיפול תרופתי יציב למשך 6 חודשים לאחר ביצוע הדנרבציה. בעיבוד תת-קבוצה שנערך במסגרת המחקר הנוכחי, נמצא כי מטופלים ששמרו על טיפול תרופתי יציב במהלך 6 החודשים הראשונים לאחר הדנרבציה הראו תגובת חיזוי מתונה שנחלשה לאחר 3 ו־6 חודשים ועד 12 חודשים. גם מטופלים שחלו אצלם שינויים בתרופות הראו תוצאות חיזוי חזקות בתחילה, אך גם הן נחלשו עם הזמן. ממצאים אלו מדגישים את חשיבות יציבות הטיפול התרופתי לצורך זיהוי תגובות מוקדמות של לחץ הדם. שינויים באורח החיים, התקדמות של מחלות נלוות כגון סוכרת או מחלת לב כלילית, שינויים בגמישות העורקים כתוצאה מוויסות וסקולרי, תנודות טבעיות בלחץ הדם לאורך זמן, וגם גורמים גנטיים יכולים להשפיע על התוצאות בטווח הארוך. סביר להניח שההשפעה של הדנרבציה על פעילות המערכת הסימפתטית שיכולה לשפר את גמישות כלי הדם ולהפחית את לחץ הדם בטווח הקצר מתאזנת עם תהליכים פיזיולוגיים אחרים, אשר הופכים דומיננטיים יותר בטווח הארוך. מורכבות זו מצביעה על כך שחיזוי תגובות ארוכות טווח לדנרבציה מצריך גישה רב-ממדית, הכוללת יותר מאשר רק נוקשות עורקית ולחץ דם בבסיס. מגבלות המחקר הם שהמחקר התקיים במרכז אחד ומספר המשתתפים היה נמוך כדי לחשב מובהקות.