מטרת המחקר הסיני היתה לבדוק את התועלת ואת הנזק (תופעות הלוואי) באיזון נמרץ של יל"ד על פני הרמות השונות של הסיכון הקרדיווסקולרי. תוך שימוש בנתוני מחקר STEP (Strategy of Blood Pressure Intervention in Older Hypertensive Patients) בו נכללו 8,282 מטופלים שסווגו לפי שלישונים של הסיכון הקרדיווסקולרי מבוססים על הסיכון למשך 10 שנים. התועלת והסיכון הוגדרו כירידה בתוצאים הראשוניים ועלייה באירועי נזק בהתאמה. לאחר מעקב של 3.32 שנים אירועו 333 תוצאים ראשוניים ו – 611 אירועי נזק. בכל סיכון שלישוני היו שיעורים נמוכים ומובהקים של התוצאים הראשוניים בטיפול הנמרץ (יחס סיכון 0.76) ושיעור הנזק לא היה מובהק (1.1). בחולים עם סיכון קרדיווסקולרי גדול יותר היתה הירידה האבסולוטית גדולה יותר בתוצא הראשוני ועלייה בסיכון האבסולוטי לנזק. חיזוי היחס תועלת-נזק היה מובהק לאורך כל שלישון של הסיכון הקרדיווסקולרי עם העדפת טיפול נמרץ בכולם.
Dong X, Ling Q, Zhao X, et al. Benefit and Harm of Intensive Blood Pressure Control by Cardiovascular Risk. Hypertension. 2025 Jun 26. Epub ahead of print.
הערה
במחקר הנוכחי נמצא שעלייה בסיסית בסיכון ל -10 שנים קשורה עם ירידה אבסולוטית גדולה יותר ונזקים מוגברים יותר באיזון לחץ הדם ע"י טיפול נמרץ מאשר בטיפול הרגיל. חולים בסיכון הגדול ביותר למחלה קרדיווסקולרית היו עם ירידה אבסולוטית גדולה יותר בתוצאים הראשוניים ובעלייה אבסולוטית בנזקים. בשלישון הסיכון הגבוה ביותר (סיכון קרדיווסקולרי מעל 29.8%) היה הסיכון ה – CV הגבוה ביותר ונראה שמטופלים אלה הגיבו לעלייה האבסולוטית הגדולה ביותר בנזקים. תוצאות אלו מדגישות חשיבות קבלת ההחלטות הטיפוליות מותאמות אישית בקרב אוכלוסיות בסיכון גבוה שבהן על הרופאים לשקול בזהירות את העלייה בסיכון לנזקים לעומת התועלת שבטיפול. נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע את התועלת ונזקים של טיפול נמרץ בלחץ דם באוכלוסיות מטופלים בסיכון גבוה.
מחקרים קודמים, וכן המחקר הנוכחי הראו שלמרות שטיפול נמרץ בלחץ דם גרם להורדה מוחלטת גדולה יותר בסיכון כך עלה הסיכון למחלות CV ולעלייה בנזקי הטיפול. במחקר STEP לא נמצא הבדל מובהק בשכיחות הכוללת של הנזקים בין הטיפול הנמרץ לטיפול הרגיל. הסטנדרטי. מטופלים אלו סבלו בנטל גבוה של גורמי סיכון, כולל מין זכר, גיל מתקדם, ושכיחות גבוהה יותר של סוכרת ודיסליפידמיה. גורמי סיכון אלה קשורים לקושי לאזן את לחץ דם ולעלייה בנזקים. השכיחות והמאפיינים לנזקי טיפול תרופתי היו שונים בין מחקר STEP4 ו – SPRINT3. במחקר הנוכחי לא נמצאה כל עלייה בנזק מטיפול נמרץ להורדת לחץ הדם בסיכון השלישון הראשון (סיכון ל – 10 שנים נמוך מ – 18%) בשונה ממחקר SPRINT שדיווח על עלייה בנזקים עם סיכון CV. סתירה זאת היתה גם בסיכום הממצאים. במחקר STEP לא נמצא כל סיכון לפגיעה חדה בכליות. הסיבה לירידה ב – eGFR בטיפול נמרץ לאיזון לחץ הדם היה כנראה בגלל השפעות המודינמיות. האפשרות היא שאי ההתאמה בין שני המחקרים נגרמה בגלל שינויים בסוגי התרופות נגד יל"ד, שינוי באתניות או ביעדי לחץ הדם ולכן יתכן ששימוש נרחב יותר בדיורטיקה יכול להעלות את הסיכון לפגיעות בכליות בקבוצת הטיפול הרגיל בהשוואה לשיעור נמוך יותר (11.8% לעומת 5.2% בהתאמה) במחקר STEP. באופן דומה, השוני בשימוש במעכבי ACEs או ARBs ב – SPRINT (טיפול נמרץ – 76.7% וברגיל 55.2%) וב – STEP (נמרץ 69.7% רגיל 55.2% ונמוך יותר מ – 120 ממ"כ ב – SPRINT לעומת נמוך יותר מ- 130 ב – (STEP. היות המחקר עיבוד לאחר מעשה לא מאפשר לקבוע סיבתיות.