מטרת המחקר האיטלקי-יווני היתה לבדוק האם יל"ד עמיד לטיפול גורם להפעלה ארוכה ומוגברת של הפעילות הסימפטתית ומהו המנגנון שגורם לתגובה זאת בהשוואה לאלו ללא יל"ד עמיד לטיפול. יתר לחץ דם עמיד לטיפול גורם לפעילות סימפתטית מתמשכת ומוגברת, בעוצמה גבוהה משמעותית בהשוואה לאנשים ללא יתר לחץ דם עמיד. במטה-אנליזה שכללה 12 מחקרים שנמצאו מתאימים (מתוך 508 מטופלים) עמדו שאלות קליניות רלוונטיות (1). האם קיימת עלייה בפעילות סימפתטית ביל"ד עמיד לטיפול. (2) האם עוצמת הפעילות הסימפתטית שונה מיל"ד שאינו עמיד. (3) האם קצב הלב ורמות נוראפינפרין בפלזמה יכולים להיות סמנים חילופיים לתגובה סימפתטית ליל"ד עמיד. (4) האם קיימת פגיעה בבקרה הברורפלקסית על הפעילות הסימפתטית. בעיבוד נמצא שהפעילות העצבית הסימפתטית לשרירים הייתה גבוהה באופן מובהק בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם עמיד לעומת מטופלים עם לחץ דם תקין והתפתחות מובהקת של התפרצויות ל-100 פעימות לב כשהנתונים הושוו למטופלים עם יתר לחץ דם שאינו עמיד למרות שמספר התרופות להורדת לחץ דם היה גבוה יותר. בחולי יל"ד שאינו עמיד לא נמצא קשר לקצב הלב או לרמות נוראפינפרין בוורידים אבל נמצא קשר הפוך בין הפעילות הסימפטית לבין תפקוד הברורפלקס.
Grassi G, Quarti-Trevano F, Cuspidi C, et al. Sympathetic Overactivation in the Resistant Hypertensive Phenotype: A Meta-Analysis of Published Studies. Hypertension. 2025 Jun 18. Epub ahead of print.
הערה
ממצאי המחקר הם:
ראשית, סמן ישיר ורגיש של ההשפעה האדרנרגית הקרדיווסקולרית, כמו פעילות עצבית סימפתטית שרירית מראה עלייה בולטת ומובהקת ביל"ד עמיד לטיפול בהשוואה לנבדקים נורמוטנסיביים בגיל דומה. שנית, מידת הפעלת המערכת הסימפתטית בולטת ומובהקת הרבה יותר בחולי יל"ד עמיד בהשוואה לחולים שאינם סובלים מלחץ דם עמיד בגיל דומה. שלישית, ההבדלים בפעילות האדרנרגית קשורים רק חלקית להבדלים בערכי לחץ הדם בין הקבוצות. יש לציין, שבעיבוד נוסף נמצא שרק לחץ הדם הסיסטולי היה קשור לפעילות עצבית סימפתטית שרירית. רביעית, ערכי הפעילות העצבית הסימפתטית היו גבוהים יותר בחולי יל"ד עמיד בהשוואה לחולים ללא יל"ד עמיד למרות העובדה שחולים אלו טופלו במספר גדול יותר של תרופות להורדת לחץ דם (בממוצע שתיים יותר) ולכן היו עם השפעה נמוכה יותר על המערכת הסימפתטית. יש לציין כי חלק מתרופות אלו כמו חוסמי תעלות הסידן או משתני הלולאה יכולים לגרום לתגובה סימפתטית בלתי רצויה ולכן, לא ניתן לשלול כי חלק מההפעלה הסימפתטית המוגברת שנמצאה בחולי יל"ד עמיד נגרמת מהשימוש הגדול יותר בתרופות אלו. במחקר קודם של קבוצה זאת נמצא בחולים מטופלים נגד יל"ד למרות איזון טוב של לחץ הדם (נמוך מ – 140/90 ממ"כ ובמקרים אחדים גם נמוך מ – 130/80 ממ"כ) שהפעילות העצבית השרירית הסימפתטית נשארת גדולה יותר ומובהקת בהשוואה לאלו עם איזון תקין. ממצא זה מראה שלמרות איזון לחץ הדם נשארת הפעילות הסימפתטית בלתי תקינה ע"י טיפול תרופתי ועם אפשרות להשפעה מזיקה בעיקר ביל"ד עמיד בחולים עם מאופיינים בסיכון קרדיווסקולרי. בנוסף, תוצאות מחקר זה מראות שהפעילות השרירית הסימפתטית לא היתה קשורה עם מהירות הדופק שנבדקה במנוחה. ממצא זה יכול להיגרם ע"י שונות בחולי יל"ד שאינם עמידים שמגיבים לטיפול בתרופות נגד יל"ד או במצבים קליניים אחרים שמפעילים את המערכת הסימפתטית כמו השמנה, אי ספיקת לב כרונית, אי ספיקת כליות וכישלון באיזון לחץ הדם עם שונות איזורית בפעילות הסימפתטית כמו ברמה הווסקולרית ההיקפית ולא ברמת הלב. אין לשלול את האפשרות שמהירות הדופק אינה סמן שרגיש מספיק לאבחן פעילות סימפתטית שמאפיינת יל"ד עמיד לטיפול. כנ"ל, לגבי הנוראדרנלין. קיימת גם אפשרות שהממצאים במחקר הנוכחי נובעים לא רק ע"י הפעלה סיסטולית אלא גם השפעה פארה-סימפתטית על הסינוס. המגבלה העיקרית של המחקר שקיימת שונות גדולה ובנתוני ממצאי המחקרים השונים שנכללו במטה-אנליזה.