מטרת המחקר שבוצע במסגרת NHANES בשנים 1999-2018 היתה לבדוק את הקשר בין הופעת בו-זמנית של יל"ד וסוכרת מסוג 2 בקרב 48,727 מבוגרים. המטופלים סווגו ל – 4 קבוצות: 1. ללא יל"ד וסוכרת. 2. יל"ד בלבד 3.סוכרת בלבד. 4. יל"ד וסוכרת ביחד. התוצאים היו תמותה מכל סיבה ותמותה CV. השכיחות של יל"ד וסוכרת ביחד הכפילה את עצמה במשך השנים 1999-2018 מ – 6% ל – 12%. התוצאות הראו ש – 50.5% מהנבדקים לא סבלו לא מיל"ד ולא מסוכרת, 38.4% סבלו רק מיל"ד, 2.4% רק מסוכרת ו – 8.7% סבלו מסוכרת ויל"ד ביחד. תוך מעקב חציוני של 9.2 שנים אירעו 7,734 מיקרי מוות. קיום של יל"ד וסוכרת ביחד היה קשור בסיכון מובהק של 2.46 לתמותה מכל סיבה וסיכון מובהק של 2.97 לתמותה CV בהשוואה לאלו שלא סבלו משתי המחלות ביחד. הקשר היה חזק יותר בנשים באופן מובהק. הסיכון לתמותה היה גבוה ב – 66% עד פי שניים בקרב אלו שסובלים משתי החלות לעומת מחלה אחת בלבד. נמצאה שונות לפי מגדר, גזע ואתניות. גם טרום-סוכרת עם יל"ד היו חזאים לעלייה עד 19% בסיכון לתמותה בהשוואה לאלו ללא שתי המחלות או רק עם מחלה אחת.
Yuan Y, Isasi CR, Al-Rousan T, et al. Associations of Concurrent Hypertension and Type 2 Diabetes With Mortality Outcomes: A Prospective Study of U.S. Adults. Diabetes Care. 2025 May 21. Epub ahead of print.
הערה
במדגם מבוסס-אוכלוסייה של מבוגרים בארה"ב, נצפתה עלייה משמעותית בסיכון לתמותה כללית ולתמותה ממחלות לב וכלי דם בקרב אנשים הסובלים גם מיתר לחץ דם וגם מסוכרת מסוג 2 בהשוואה לאנשים הסובלים רק מיתר לחץ דם, רק מסוכרת מסוג 2 או מאף אחת מהמחלות הקרדיומטבוליות הכרוניות הללו. גם שילוב של טרום-סוכרת ויל"ד היה קשור בסיכון מוגבר לתמותה. נמצאו הבדלים משמעותיים לפי מגד וגזע/אתניות כאשר הקשר בין קיום משותף של יל"ד וסוכרת מסוג 2 לבין סיכון גבוה יותר לתמותה היה חזק יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. בדומה, שילוב של יתר לחץ דם וסוכרת מסוג 2 חזה סיכון גבוה יותר לתמותה בכלל קבוצות הגזע והאתניות, בהשוואה ליתר לחץ דם בלבד או להיעדר שתי המחלות. למרות זאת, בהשוואה לסוכרת מסוג 2 בלבד, שילוב של יתר לחץ דם וסוכרת מסוג 2 היה חזאי לסיכון נמוך יותר לתמותה כללית בקרב מבוגרים לא-היספנים שחורים ומבוגרים היספנים, אך סיכון גבוה יותר לתמותה בקרב מבוגרים לבנים לא-היספנים. המחקר הראה שקיים נטל משמעותי של קיום משותף של יתר לחץ דם וסוכרת מסוג 2 שעלה כמעט פי שניים – מ-6% ל-12% – במהלך מחזורי סקר NHANES בין השנים 1999 ל-2018. במיוחד, מרבית המשתתפים עם סוכרת מסוג 2 גם סבלו מיל"ד, ורק 2% מהאוכלוסייה הכללית סבלו מסוכרת מסוג 2 בלבד. ראוי לציון כי שיעור ניכר מהמשתתפים עם יל"ד גם סבלו מסוכרת מסוג 2 – כ-אחד מכל ארבעה מקרים. מבחינה פיזיולוגית, לאנשים עם סוכרת מסוג 2 יש נטייה לפתח תפקוד כלייתי לא תקין ונוקשות בכלי הדם, שמעלה את הסיכון ליל"ד מצד שני, הנוקשות העורקית המוגברת כתוצאה מיל"ד יכולה להחמיר את העמידות לאינסולין ולתרום להופעת סוכרת מסוג 2. בנוסף, משתתפים עם סוכרת מסוג 2 ויל"ד נטו יותר גם להשמנת יתר, שהיא גורם סיכון לשתי המחלות וגם לתמותה. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של סקר בריאותי לאיתור יל"ד בקרב חולי סוכרת ולהיפך. נמצא גם שיל"ד יחד עם סוכרת קשור באופן מובהק בתמותה הכללית והתמותה ה – CV לעומת קיום של אחת המחלות בלבד או היעדר שתיהן. כאמור לעיל, השכיחות של שתי המחלות היא גבוהה יותר בנשים מאשר בגברים. הסבר אפשרי אחד הוא שנשים, במיוחד נשים לפני גיל המעבר, סבלו מעלייה בשיעורי טרום-סוכרת וסוכרת מסוג 2 בלתי מאובחנת בעשורים האחרונים, והן נוטות יותר להיות בלתי מאובחנות ולסבול מסיבוכים. למעשה, נשים עם סוכרת מסוג 2 נמצאות בסיכון גבוה ב-50% למות ממחלת לב וכלי דם בהשוואה לגברים עם המחלה, והן אינן מקבלות טיפול אינטנסיבי מבוסס-ראיות שמוביל לתוצאות בריאותיות גרועות יותר.מגדר נשי נקשר לטיפול פחות אינטנסיבי ביתר לחץ דם ולהתפתחות תוצאות לבביות שליליות ברמות לחץ דם נמוכות יותר., הירידה ברמות האסטרוגן בקרב נשים לאחר גיל המעבר והעלייה בגיל, יחד עם עלייה משמעותית יותר ב-BMI ובשומן בטני אצל נשים לעומת גברים לאורך החיים יכולות להבדלים שנמצאו בין המגדרים. ההשפעה החזקה בקרב מבוגרים שחורים והיספנים אינה מפתיעה היות וקיימים גורמי סיכון חברתיים ובריאותיים לא שוויוניים באוכלוסיות אלו (למשל, גזענות ואפליה, אי שוויון סוציו-אקונומי, אי ביטחון תזונתי, גישה מוגבלת לשירותי בריאות ולטיפולים). נמצא גם סיכון נמוך יותר לתמותה בהשוואה לסוכרת מסוג 2 בלבד שנמצאה גם בקרב מבוגרים היספנים עם שילוב של טרום-סוכרת ולחץ דם גבוה, בהשוואה לטרום-סוכרת בלבד. הסבר אפשרי לממצא זה הוא שבקרב אוכלוסיות שחורות והיספניות, קיימת סבירות גדולה ביותר שאין מאבחנים סוכרת מסוג 2 או אינה מטופלת כנדרש, וכי קיום במקביל של יל"ד מעלה את הסיכוי לאבחון ולטיפול במצב. מגבלות מחקר זה הן שאין כל מעקב אחרי תוצאות הטיפול היל"ד ובסוכרת, הסתמכות על דיווח אישי על השימוש בתרופות נגד יל"ד וסוכרת והאפשרות שחלק מחולי הסוכרת נטלו גם מטפורמין שהיה יכול לשנות את ממצאי איזון הסוכרת.