מטרת המחקר שבוצע בסקוטלנד היה לבדוק האם COVID-19 מגבירה את הסיכון העתידי ליל"ד ע"י השוואת לחץ דם ותפקוד האנדותל בין מחלימים מ –COVID-19 שאינם סובלים מיתר לחץ דם לבין קבוצת ביקורת דומה. המחקר ארוך הטווח, הפרוספקטיבי והחד-מרכזי, כלל משתתפים ללא היסטוריה של יתר לחץ דם. קבוצת המקרים כללה מחלימי COVID-19 שאושפזו, וקבוצת הביקורת כללה נבדקים עם בדיקות נוגדנים שליליות לנגיף SARS-CoV . המשתתפים עברו מדידות לחץ דם אמבולטוריות, בדיקות הרחבה מתווכת זרימה (FMD), מבחן הליכה של 6 דקות (6MWT), והערכות איכות חיים (QoL) בהתחלה ולאחר 12 חודשים. איפיון של מערכת RAAS בוצע בנקודת ההתחלה. מערך הנתונים המלא (n = 97) ועל פי פרוטוקול (66) כלל 37 ו-15 מקרים בהתאמה. הגיל החציוני היה 49.0 (43.0–53.5) ו-50.0 (42–54.0) שנים. מאפייני ה – RAAS בנקודת ההתחלה היו דומים בין הקבוצות. הקבוצה שהיתה חיובית ל – SARS-CoV-2 הראתה עלייה של 4.54 ממ"כ לאחר 12 חודשים, עלייה מובהקת של הדיאסטולי ב – 4.46 ממ"כ, ירידה של 3.15% בהרחבה מתווכת- זרימה ושיפור מובהק במבחן הליכה של 145.6 מטר כולם – בהשוואה לבקרה. הערכות איכות החיים הצביעו על אתגרים מתמשכים אצל מחלימים מ COVID-19 -גם לאחר 12 חודשים.
Lip S, Tran TQB, Hanna R, et al. Long-term effects of SARS-CoV-2 infection on blood vessels and blood pressure – LOCHINVAR. J Hypertens. 2025 Mar 31. Epub ahead of print.
הערה
המחקר מראה עלייה בלחץ הדם שנמדד בניטור אמבולטורי הן בלחץ הסיסטולי והן בדיאסטולי במהלך תקופה של 12 חודשים בקרב משתתפים שהחלימו מזיהום COVID-19 בהשוואה לקבוצת ביקורת עכשווית. ממצא זה לווה בירידה במדד ההרחבה מתווכת- זרימה שמניח שקיים מרכיב וסקולרי אפשרי לשינויים שנצפו בלחץ הדם. בנוסף, נצפתה עלייה במרחק שנמדד במבחן ההליכה של 6 דקות (6MWT), המעידה על שיפור בתפקוד הגופני בקבוצת הנדבקים ב-COVID-19 – בהשוואה לקבוצת הביקורת. למרות השיפור הזה בתפקוד הגופני, הערכת פרמטרים של איכות חיים הראתה שגם לאחר תקופת התאוששות של 12 חודשים, לקבוצת החיוביים ל- SARS-CoV-2 – נשארה פגיעה מתמשכת בתפיסת איכות החיים. מחקר עוקבה ארוך-טווח עדכני שכלל למעלה מ-200,000 מבוגרים מצא עלייה משמעותית במקרים חדשים של יתר לחץ דם במהלך מגפת הקורונה. שיעור ההיארעות עלה מ-2.11 ל-6.76 ל-100 שנות אדם, ממצא שמדגיש את הצורך בסקירה רחבת היקף לגילוי יתר לחץ דם גם בקרב אנשים שלא אובחנו עם COVID-19. ממצאים אלו מדגישים את הצורך במחקרים נוספים עם תכנונים מתודולוגיים חזקים ותקופות מעקב ממושכות, על מנת להבין בצורה מעמיקה את הקשר האמיתי בין COVID-19 ליתר לחץ דם. במחקר תצפיתי שנערך בקרב 43 משתתפים שנדבקו ב-SARS-CoV-2 והותאמו לקבוצת ביקורת, הראה כי רמות הפפטידים של מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון כולל אנגיוטנסין I , אנגיוטנסין II אנגיוטנסין (1–5), אנגיוטנסין (1–7), ופעילות הרנין בפלזמה – היו נמוכות באופן מובהק בקרב חולי COVID-19 בעוד שהפעילות האנזימטית של ACE ו-ACE2 -לא השתנתה. במחקר הנוכחי. תוצאות טביעת האצבע של מערכת ה-RAAS בנקודת הבסיס לא הראתה הבדל מובהק בין שתי הקבוצות. לכן, טביעת האצבע של RAAS לאחר 12 חודשים לא חזרה על עצמה. למרות שהמחקר הנוכחי התייחס רק לחולים שאושפזו עקב COVID-19 הממצאים מצביעים על סיבוך אפשרי ארוך-טווח של הזיהום בלחץ הדם. התוצאות מצדיקות מחקרים נוספים במטרה להבין את ההשפעה האמיתית על האוכלוסייה. יש לציין, שאפילו שינוי של 2 ממ"כ בלחץ הדם הסיסטולי יכול להעלות את הסיכון ה – CV בעתיד. השיפור שנמצא במבחן ההליכה ל-6 דקות מצביע על קשר מורכב בין תהליך ההחלמה לבריאות הקרדיומטבולית.