מטרת המחקר שבוצע בארה"ב היתה לזהות מסלולים של לחץ סיסטולי בהיריון והקשר עם הסיכון ליל"ד לאחר הלידה. במחקר MADRES (Maternal and Developmental Risks from Environmental and Social Stressors) שהוצג בשנת 2025 נכללה עוקבה שכללה 854 נשים בהריון מראשיתו עד 5 שנים לאחר הלידה תוך איסוף נתונים דמוגרפיים, סגנון חיים ורישומים רפואיים כולל מדידת לחץ דם בכל ביקור לפני ההיריון. זוהו 3 מסלולי לחץ סיסטולי בהריון. מרבית הנשים (685 – 80.2%) היו עם מסלול של לחץ דם תקין עקבי בהיריון. קבוצת המסלול עם "מוגבר בעקביות" (106 – 12.4%) אופיינה ע"י לחץ סיסטולי מוגבר במתינות תוך הטווח התקין הקליני אבל ללא ירידה במחצית ההיריון. קבוצת המסלול "גבוה-ירידה-גבוה (63 – 7.4%9) כללה את רוב הנשים עם יל"ד הריוני או טרום-אקלמפסיה. הסיכון ליל"ד 5 שנים לאחר הלידה היה גדול יותר פי 4.91 (מובהק) בקבוצת "מוגבר בעקביות" ופי 5.44 (מובהק) בקבוצת "גבוה-ירידה-גבוה" בהשוואה לקבוצת "תקינה בעקביות" לאחר תיקנון למשתנים.
Niu Z, Anderson EC, Yang T, et al. Gestational Blood Pressure Trajectories and 5-Year Postpartum Hypertension Risk in the MADRES Study. JACC Adv. 2025 Mar 17. Epub ahead of print.
הערה
במחקר הנוכחי זוהו 3 מסלולים ברורים של הלחץ הסיסטולי במשך ההיריון בקרב אוכלוסייה היספאנית דלת- הכנסה. הסיכון ארוך הטווח ליל"ד 5 שנים אחרי הלידה עלה באופן מובהק בקבוצה עם לחץ דם סיסטולי מוגבר בזמן ההיריון. זיהוי זה של מסלול לחץ דם תת- קליני מוגבר בהיריון שקשור חזק ליל"ד לאחר הלידה הוא ממצא חדש עם היבט קליני. ממצאי מחקר זה במיוחד בקבוצת מסלול "מוגבר בעקביות" מניח בצורה חזקה שמסלולי לחץ הדם שמאופיינים ע"י רמות לחץ דם תת-קליני מוגברות וחסר של ירידה אופיינית בזמן ההיריון יכולים להוסיף מבט נוסף להסתגלות הבריאות הקרדיו-וסקולרית במשך ההיריון והשפעה ארוכת טווח לאחר ההיריון. סקר בטרימסטר הרביעי יכול לעזור במיוחד לזהות את אלו ממסלול "מוגבר בעקביות" כלומר, לחץ הם הסיסטולי בהיריון נשאר מוגבר באופן יציב בטווח התת-קליני (120-130 ממ"כ). נמצא גם שאלו במסלול "גבוה יורד -גבוה" יכולים להציג הסתגלות קרדיו-וסקולרית לאחר הלידה שמאופיין בירידה בלחץ הדיאסטולי לאחר הלידה. מאפיינים אלו יכולים להצביע על מנגנון פיזיולוגי שונה משאר המסלולים. המנגנון שנמצא בקשר בין מסלולי הלחץ הסיסטולי עם הסיכון ארוך הטווח של יל"ד נשאר בלתי ברור. שינויים המודינמיים בהיריון כמו הגברת נפח הפעימה והדופק יכולים להשפיע ישירות על הוויסות הווסקולרי והחדר השמאלי שלא נפסק לחלוטין אחרי הלידה וע"י כך להעלות את הסיכון ארוך הטווח של יל"ד לאחר הלידה. שינויים דרסטיים אלו במערכת הקרדיו-וסקולרית יכולים להסביר את ממצאי הקשר של קבוצת "גבוה- יורד-גבוה" עם יל"ד לאחר הלידה שלא היה מובהק לאחר תיקנון להפרעה היפרטנסיבית לאחר הלידה, ממצא שמניח שהסיכון ארוך הטווח של קבוצה זאת נובע כנראה משילוב של עלייה תת קלינית בלחץ הדם והפרעה להסתגלות של לחץ הדם במשך ההיריון. המגבלה העיקרית של מחקר זה שמדידות לחץ הדם נלקחו מרשומות הרפואיות ולא בוצעו בזמן המחקר.