האם קושי בהירדמות או משך שינה קצר קשורים בסיכון גדול יותר ליל"ד בנשים?

מטרת המחקר שבוצע במחקר האמריקאי Nurses' Health Study 2 היתה לבדוק את הקשר בין קשיים בשינה ומשך השינה לבין יל"ד בנשים. נכללו 6,122 נשים שהיו ללא יל"ד בבסיס (2001) ועברו מעקב של 16 שנה על היארעות של יל"ד כל שנתיים. תוך המעקב אירעו 35,987 מקרי יל"ד. לאחר תיקנון לגורמי סיכון דמוגרפיים וסגנון חיים נמצא שנשים עם משך שינה קצר יותר היו בסיכון גבוה יותר ומובהק לפתח יל"ד (יחס סיכון של 1.10 בשינה של 5 או פחות שעות, יחס סיכון של 1.07 לשינה של 6 שעות בהשוואה לנשים שמשך השינה שלהם היה 7-8 שעות בעוד שנשים עם משך שינה ארוך יותר (9 שעות או יותר) לא היו בסיכון מוגבר מובהק ליל"ד. נשים שסבלו במידה סדירה של קושי להירדמות או משינה ממושכת בהשוואה לנשים שסבלו מקשיים אלו לעתים רחוקות היו בסיכון גדול יותר ומובהק לפתח יל"ד (יחס סיכון של 1.14 ושל 1.28 בהתאמה). השכמה מוקדמת לא היתה קשורה בסיכון ליל"ד ולא היתה כל השפעה של עבודת לילה או הפרעה לשעון הביולוגי.

Haghayegh S, Strohmaier S, Hamaya R, et al. Sleeping Difficulties, Sleep Duration, and Risk of Hypertension in Women. Hypertension. 2023 Sep 18. Epub ahead of print.

הערה

במחקר הנוכחי היה פרוספקטיבי עם מעקב של 16 שנים (בניגוד למרבית המחקרים שהיו מסוג "חתך") נמצא שהקשר בין קשיים בשינה ויל"ד היה דומה בקבוצות שונות עם משך השינה גם ללא כל השפעה של עבודת לילה או השעון הביולוגי. מנגנונים אפשריים לקשר בין קשיים בשינה ליל"ד הם הפרעה לוויסות הציר היפותלמוס- היפופיזה-אדרנל, הפעלה סימפתטית ודלקת סיסטמית שבאירועי שרשרת גורמים לעלייה באצירת נתרן, לעלייה בתפוקת הלב ולקשיות העורקים ולכן גם להפרעה בתיפקוד האנדותל וליל"ד. ההפרעה בשעון הביולוגי יכולה גם להשפיע על קצב הטון הואסקולרי ועל תיפקוד תאי האנדותל. ההסבר לממצאים אלו אינו ברור היות ולא היה מספיק מכל משתתפת לאפיון הקשיים בשינה ואין כל מידע על מאפייני לחץ הדם בניטור לחץ הדם במשך 24 שעות בעיקר במשך השינה. הנחת החוקרים היא שהקשיים להירדמות ושמירת משך השינה מתרחשים בלילה כאשר ירידה בלחץ הדם צפוייה כלומר ללא ה – dipping האופייני בעוד שהשכמה מוקדמת מתרחשת כאשר לחץ הדם צפוי לעלות.