מטרת הסקירה והמטה-אנליזה שבוצעה ע"י חוקרים מאוסטרליה היתה לבדוק השפעת שימוש מידי וכרוני של תרופות ליל"ד על הסיכון לנפילות בקשישים מעל גיל 60. אותרו 29 מחקרים (1,234,667 משתתפים) תוך שימוש בבדיקת איכותם. לא נמצא כל קשר מובהק בין הסיכון לנפילות ושימוש כרוני בתרופות ליל"ד. בעיבוד לפי הסיכון שקשור בזמן נמצאה עלייה מובהקת בסיכון לנפילות בין נטילת התרופה החדשה, השינוי או העלאת המינון מטווח 0 ועד 24 שעות לאחר מכן. נטילת דיורטיקה היתה קשורה בסיכון מוגבר מובהק לנפילות עד 21 יום.
Kahlaee HR, Latt MD, Schneider CR. Association between chronic or acute use of antihypertensive class of medications and falls in older adults. A systematic review and meta-analysis. Am J Hypertens. 2017 Oct 26. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במטה-אנליזה הנוכחית נמצא שהסיכון לנפילות מושפע ע"י משך הטיפול התרופתי והוא עולה בקשישים באופן מובהק תוך 24 השעות הראשונות לאחר תחילת הטיפול, שינוי או העלאת המינון שבהם הסיכון מוגבר פי 36. טיפול תרופתי מעל 28 ימים אינו קשור בסיכון לנפילות. שימוש בדיורטיקה נשאר מובהק עד 21 בלבד ולא בטיפול ממושך בעוד ששימוש בחסמי בטא נראה כמוריד את הסיכון. ממצאים אלו מעלים את ההנחה שהשפעת המינון הראשון יכול לגרום לנפילות אצל קשישים רגישים כנראה בגלל ירידה גדולה בלחץ הדם והיפוטנסיה תנוחתית. תרופות שמורידות את הנפח, גורמות לדופק איטי והרחבה עורקית או ורידית יכולות להשפיע על תופעה זאת. לתרופות דיורטיות לוקח יותר זמן כנראה עד 28 יום לרדת לשלב ללא סיכון לנפילות. באחד המחקרים נמצא שמינון גבוה של ACEI קשור בסיכון נמוך יותר כנראה בגלל שיפור בתיפקוד שרירי השלד וממצא דומה נמצא בטיפול ב – CCBs כנראה בגלל עלייה בזרימת הדם במוח. מכל מקום, כמו לכל מטה-אנליזה יש להתייחס בזהירות לממצאים אלו.