מטרת המחקר האמריקאי היה לבדוק את הקשר בין התפתחות של יל"ד לבין הסיכון לדמנציה בעוקבת ישישים מגיל 90 ומעלה. משתתפי המחקר היו ישישים שנותרו בחיים מ – Leisure World Cohort Study. הערכת גיל התפתחות יל"ד נערכה ע"י דיווח עצמי של הגיל ממשתתפי The 90+ Study and Leisure World Cohort Study שנאספו 20 שנה לפני כן. במחקר השתתפו 559 ישישים ללא דמנציה עם מעקב כל 6 חודשים במשך 10 שנים. מתוך המשתתפים פיתחו 224 דמנציה במשך המעקב (ממוצע 2.8 שנים). משתתפים שפיתחו יל"ד בגיל בין 80 ל – 89 היו בסיכון נמוך ומובהק לדמנציה (יחס סיכון של 0.58) בהשוואה לאלו ללא יל"ד וישישים שיל"ד התפתח אצלם בגיל 90 ומעלה היו בסיכון הנמוך ביותר לדמנציה (יחס סיכון של 0.37).
Corrada MM, Hayden KM, Paganini-Hill A, et al. Age of onset of hypertension and risk of dementia in the oldest-old: The 90+ Study. Alzheimers Dement. 2017 Jan 6. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי נמצא שהיסטוריה של יל"ד שדווחה בכניסה למחקר ה – 90+ היתה קשורה בסיכון נמוך לדמנציה בהשוואה לאלו ללא היסטריה של יל"ד. סיכון נמוך זה היה מוגבל למשתתפים שדיווחו על התפתחות יל"ד לאחר גיל 80 ונמצאה מגמה לסיכון נמוך לדמנציה עם עלייה ברמת יתר לחץ הדם. קשר זה לא היה מושפע מסוגי התרופות ליל"ד. אחת ההנחות לממצאים אלו היא שלחץ הדם שהתפתח בעיקר בגיל מאוחר הוא פיצוי פיסיולוגי שגורם לזילוף טוב יותר במוח ועוזר לשמר קוגניציה תקינה. הנחה זאת יכולה למסביר את הגנת הזילוף המוגבר מפני תמותה, שבריריות, נכות וירידה פיסית בישישים מאד. קיימת גם אפשרות לסיבתיות הפוכה כלומר -. שזילוף מופחת גורם להתפתחות של יל"ד. במספר מחקרי תצפית נמצאה דווקא ירידה בלחץ הדם לפני התפתחות של דמנציה אלא שבמחקרים קודמים נמצא שלחץ הדם ירד באלו עם וללא דמנציה לפני שנפטרו. אחרים הציעו שממצאי המחקר קשורים בהטיית בחירת החולים – שחולים עם נטייה גדולה לדמנציה נפטרים בשיעור גדול יותר מאשר חולי יל"ד שאינם נוטים לפתח דמנציה מוקדמת.