מטרת המחקר האמריקאי היתה: 1. להעריך את השכיחות וההיארעות של הפרעת דחק לאחר טראומה (Posttraumatic Stress Disorder להלן – PTSD) בעוקבה של חיילים אמריקאים שנפצעו קשה מאד בעירק או באפגניסטן. 2. לבדוק את הקשר בין קיום והכרוניות של PTSD ויל"ד. 3. לבדוק האם מדד חומרת הפציעה הראשוני ו – PTSD הם כן או לא גורמי סיכון עצמאיים ליל"ד. בעיבוד הרטרוספקטיבי של העוקבה נכללו 3,866 פצועים קשים בין 1 לפברואר 2002 לבין 1 לפברואר 2011. השכיחות של PTSD בכלל העוקבה היתה 42.4% והשכיחות של יל"ד היתה 14.3%. חציון המעקב היה 4 שנים וחציון הזמן מהאיבחון הראשון של PTSD ועד האיבחון הראשון של יל"ד היה 2.3 שנים לחולים עם 1-15 ביקורים כדי להגיע לאיבחון ו – 2.9 שנים בפצועים בהם נדרשו מעל 15 ביקורים לאיבחון.
הסיכון הלא מתוקנן ליל"ד עלה באופן מובהק עם משך ה – PTSD (יחס סיכון מובהק של 1.77 לאלו עד 15 ביקורים לאיבחון ויחס סיכון מובהק של 2.29 לאלו מעל 15 ביקורים עד האבחנה) בהשוואה לפצועים שלא פיתחו PTSD. הקשר בין חומרת הפציעה ויל"ד היה מובהק (יחס סיכון של 1.06 לכל עלייה ב – 5 יחידות של המדד) ללא כל שינוי לאחר עיבוד רב-משתנים.
Howard JT, Sosnov JA, Janak JC, et al. Associations of initial injury severity and posttraumatic stress disorder diagnoses with long-term hypertension risk after combat injury. Hypertension. 2018 Mar 19. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
יל"ד נחשב שנים כמחלה פסיכוסומטית. השפעת החשיפה למצבי הדחק בחיים, לכעס או לחרדה על לחץ הדם נבדקה במשך שנים רבות עם תוצאות בלתי יציבות ומאכזבות. עם כל זאת, שתי הפרעות נפשיות – הדחקה של הבעת רגשות וחשיפה לאירוע חיים טראומטי מאד ובעיקר PTSD נמצאו כקשורות בסיכון מוגבר להתפתחות של יל"ד במדגם מייצג של ארה"ב וביוצאי צבא אמריקאים ששהו בעירק ובאפגניסטן. באחד מהם נמצאה עלייה בין 6% ל – 15% בהיארעות של יל"ד בהתאם לחומרת הפציעה הראשונית. העיבוד הנוכחי מוסיף תובנה נוספת למנגנון של יל"ד בעוקבה כאשר הוא מראה שקיימת קורלציה בין משך ה – PTSD לבין ההתפתחות העוקבת של יל"ד. מעניין, אמנם שגם חומרת הפציעה וגם משך ה – PTSD תורמים לסיכון ליל"ד אבל נראה לפחות באופן חלקי, שהם בלתי תלויים אחד עם השני. חולים אלו סובלים מיל"ד עמיד כביכול לטיפול תרופתי בגלל היענות גרועה מאד לטיפול. במאמר המערכת מציינים הכותבים מבלגיה על מחקר שלהם שהראה שכיחות גבוהה של PTSD בקרב חולי יל"ד עמידים לטיפול. במודל להסבר איך אירוע טראומטי יכול לגרום להתפתחות יל"ד וסיבוכים CV אחרים יש לכלול שילוב של מסילות דלקתיות/מטבוליות, נפשיות והתנהגותיות שנמצאים בבסיס הקשר בין חשיפה לפציעה גופנית (או פסיכולוגית) והתפתחות של יל"ד. יש לציין במיוחד שממצא מבוסס מחקרית מראה שלדחק ביחד עם מנגנונים שקשורים לחיסון ודלקת יש תפקיד עיקרי בפתופיסיולוגיה של הפרעות נפשיות קשות. סביר מאד להניח גם שגירוי של המערכת הסימפתטית ו – RAAS ע"י האירוע הטראומטי פועלים ביחד עם הדחק והמערכת החיסונית להתפתחות של יל"ד. החיסרון העיקרי של העיבוד הנוכחי שהוא תצפיתי ורטרוספקטיבי.