מטרת המחקר היווני היתה לבדוק את רמות הביטוי הגנטי של קולטני אלפה אדרנרגיים מסוג 2B (להלן α2B-AR) בחולי יל"ד מאוזן היטב בהשוואה לנורמוטנסיביים ואת הקשר שלהם עם עלייה בקשיות העורקים. נכללו במחקר 59 חולי יל"ד מאוזנים היטב (34 גברים בגיל ממוצע 65) ו – 26 נורמוטנסיביים (19 גברים בגיל ממוצע 64). כל המשתתפים עברו בדיקת מהירות גל הפעימה קרוטיד-פמורל וקרוטיד-רדיאליס. רמות ביטוי גן ה – α2B-AR בטסיות נבדקו בשיטת polymerase chain reaction. ביטויי הגן α2B-AR בחולי יל"ד מאוזנים היו גבוהים יותר באופן מובהק בהשוואה לנורמוטנסיביים (34.7 לעומת 17.6). גם שני סוגי בדיקת מהירות גל הפעימה היו במתאם חיובי ומובהק (עם רמות ביטוי הגן α2B-AR (r=0.59 ו – r=0.39).
Marketou ME, Kontaraki JE, Papadakis JA, et al. Increased platelet alpha2B -adrenergic receptor gene expression in well-controlled hypertensives: the effect of arterial stiffness. J Am Soc Hypertens. Aug 26 [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
יל"ד קשור כידוע בעלייה בסיכון בסיכון מוגבר לקרישיות ולטרשת עורקים עם קשר פתופיסיולוגי קרוב ביניהם. המנגנון שקשור בקרישיות-יתר ביל"ד אינו ברור לאשורו ובמחקרים קודמים נמצא שנטייה זאת עולה עם עליית לחץ הדם. לקרישיות היתר ביל"ד תורמים מספר גורמים כמו הפרעות המודינמיות, הפרעה בתיפקוד האנדותל והפרת המאזן בין הפעילות התרומבוטית לבין הפעילות הפיברינוליטית בדם ההיקפי. יש הטוענים שמצב פרו-תרומבוטי נמצא במיתאם עם קיום יל"ד ועם הפגיעה באברי מטרה כמו LVH. בנוסף, גם רמות גורם von Willebrand הן גבוהות בחולי יל"ד עם פגיעה באברי מטרה. להפעלת הטסיות יש תפקיד עיקרי בתהליך הקרישיות ובניסויים נמצא שיל"ד קשור בשינויים החשובים במורפולוגיה, במנגנוני האיתות ובעקה החימצונית בטסיות. להפעלת מערכת העצבים הסימפתטית יש תפקיד חשוב בפתוגנזה של קריש ותגובת הטסיות מושפעת ע"י הפעלה סימפתו-אדרנלית דרך עלייה ברמת הקטכולאמינים במחזור הדם. במרבית המקרים קשור יל"ד בפעילות סימפתטית מוגברת בעיקר בצעירים. פעילות מוגברת זאת תורמת לפתופיסיולוגיה של יל"ד וגורמת לפגיעות בחולים אלו מעבר לעליית לחץ הדם. נוראדרנלין מגביר את צימוד הטסיות והפרשת הטסיות ויכול להגביל את ההשפעה הנוגדת קרישיות של הטיפול נוגד הטסיות במצבים בהם קיימת הפעלה סימפתו-אדרנלית. תפקידו העיקרי של a-ARs הוא שימור הטונוס הואזומוטורי בפתופיסיולוגיה של יל"ד. a1-ARs מפעיל את התכווצות השרירים החלקים הואסקולריים דרך פעילות הקטכולאמינים בעוד ש- a2-ARs, תלוי במיקומם, יכולים לפעול במכניזם של משוב לוויסות שיחרור הקטכולאמינים. בנוסף, הקטכולאמינים מפעילים השפעות על צימוד הטסיות לרוב דרך a2-ARs. a2-ARs יכול למלא תפקיד בצימוד הטסיות ובפתופיסיולוגיה של היווצרות קריש בעורק. במחקרים קודמים נמצא ששינויים ניכרים קורים בקולטני אלפה 2 בחולי יל"ד. α2B-AR משחק תפקיד חשוב ביל"ד עצמוני והוא אחראי לתגובת העוררות הסימפתטית כתגובה למלח. נמצא לאחרונה שלתת- סוג של α2B-AR יש חשיבות גדולה בוויסות הצימוד ובעיכוב α2B-AR בטסיות ויש לו השפעה נוגדת צימוד משמעותית. במחקר הנוכחי נמצא שלחולי יל"ד יש רמות מוגברות של הביטוי הגנטי של α2B-AR בטסיות שלהם שכנראה מעורבות במנגנון ובפתופיסיולוגיה של האתרו-תרומבוזיס ביל"ד עצמוני. ממצא זה יכול לתרום לריבוד טוב יותר של הסיכון לאירועים תרומבוטיים ויכול לאפשר פיתוח של תרופות ליעדים חדשים כדי להוריד את הסיכון התרומבוטי. עלייה בקשיות העורקים היא גורם עצמאי בהתפתחות טרשת העורקים ואירועים CV ביל"ד. עלייה בקשיות העורקים ביל"ד קשורה בהפעלת הטסיות ובמחקר הנוכחי נמצא מיתאם ישיר בין הקשיות ורמות הביטוי הגנטי של α2B-AR. המחברים מניחים שנזק לאנדותל וויסות ואסקולרי מופרע ביל"ד יכולים להפעיל את הטסיות ולהעלות את הסיכון לאירועים ה – CV. השאלה המתבקשת היא איך עלייה גדולה של הביטוי הגנטי של α2B-AR משפיעה גם על חולי יל"ד מאוזנים היטב? טענת החוקרים היא שאיזון לחץ הדם אינו יכול כבר להשפיע לטובה על הסיכון לקרישיות כאשר כבר קיימת קשיות קיר העורק. למרות הממצאים החדשים במחקר הנוכחי יש לזכור שהוא תצפיתי ולכן לא ניתן לקבוע סיבתיות ומספר הנבדקים היה קטן. הדרך עוד ארוכה עד למציאת נוגדן לקולטני אלפה 2 מסוג B וניסויי התערבות לבדיקת השפעתו על הורדת הסיכון ה – CV.