מטרת המחקר היפאני היתה לבדוק את כושר הניבוי של לחץ הפעימה בהשוואה ליל"ד סיסטולי על היארעות של רטינופתיה סוכרתית חמורה. נכללו בעיבוד 12,242 משתתפים (83% גברים) בגיל 19-72 מתוך נתוני מסד התביעות הלאומי תוך תצפית חציונית של 4.8 שנים. רטינותפתיה סוכרתית חמורה הוגדרה כ"איום על הראייה שמצריך טיפול". תוך תקופת המעקב פיתחו 165 מהם רטונופתיה סוכרתית חמורה. בעיבוד נמצא שיחס הסיכון לרטינופתיה חמורה היה מובהק (1.39 עם כל עלייה של 1 סטיית תקן או 1.72 בהשוואה בין השלישון העליון לתחתון) עם קשר מובהק ביחס סיכון של 1.72 בלחץ הפעימה ו – 1.43 בלחץ הדם הסיסטולי לאחר תיקנון לגיל, מגדר, BMI, המוגלובין A1c, רמת גלוקוזה בצום, שומנים ועישון. לאחר עיבוד סימולטני של לחץ הפעימה והלחץ הסיסטולי נשאר רק לחץ פעימה מובהק (1.57) ולא הלחץ הסיסטולי. המוגלובין A1c היה גורם הסיכון החזק ביותר לרטינופתיה החמורה – כל עלייה בסטיית תקן 1 היתה קשורה בעלייה של 39% בסיכון.
Yamamoto M, Fujihara K, Ishizawa M, et al. Pulse pressure is a stronger predictor than systolic blood pressure for severe eye diseases in diabetes mellitus. J Am Heart Assoc. 2019 Apr 16;8(8):e010627.
הערת פרופ' יודפת
המחקר הנוכחי הוא הראשון שהראה במעקב שללחץ הפעימה יש כושר חיזוי חזק על ההיארעות של רטינופתיה סוכרתית חמורה שמצריכה התערבות רפואית (כמו של (antivascular endothelial growth factor. יתרה מכך, חישוב הסיכון לפרוגנוזה שקשורה ברטינופתיה הראה שללחץ סיסטולי נמוך (שווה או מתחת ל – 76 ממ"כ) יש השפעה על חומרתה של הרטינופתיה. אחד ההסברים האפשריים לממצא הנוכחי הוא שלחץ הפעימה ולא הלחץ הסיסטולי הוא סמן תחליפי (surrogate) של קשיות העורקים בסוכרת וקיימת אפשרות שלקשיות זאת יש תפקיד חשוב בהחמרה של הרטינופתיה. עם כל זאת, לרמת ההמוגלובין המסוכרר יש יכולת ניבוי גבוהה יותר מכשר הניבוי של לחץ הפעימה. היות המחקר תצפיתי אינו מאפשר קביעת סיבתיות אבל ממצאיו מדגישים את החשיבות של הלחץ הדיאסטולי והקשיים למניעת ירידה מוגזמת שלו כאשר אנו מאזנים את לחץ הדם הסיסטולי היות ואין היום עדיין טיפול שמוריד רק את הלחץ הדיאסטולי.