מטרת העיבוד שבוצע במסגרת Disease Analyzer database בגרמניה היתה לבדוק את הקשר בין הטיפול ביל"ד לדמנציה בקרב קשישים ברפואה כללית. במחקר הרטרוספקטיבי נכללו 12,405 אנשים מעל גיל 60 עם ערכי לחץ דם רשומים שאובחנו כסובלים מדמנציה בפעם הראשונה בין 2013 ל – 2017. מקרי דמנציה תואמו לחולים (12,405) ללא דמנציה כבקרה תוך שימוש ב – propensity matching scores שמבוססים על גיל, מגדר, השנה ואבחנות נלוות. השימוש ב – ARBs (יחסי הסתברויות מ – 0.74 עד 0.79), ACEs (יחס הסתברות 0.85 עד 0.88), CCBs (יחסי הסתברות 0.82-0.09) וחסמי ביטא (יחסי הסתברות = 0.88) היו קשורים בירידה בהיארעות של דמנציה.
Bohlken J, Jacob L, Kostev K. The relationship between the use of antihypertensive drugs and the incidence of dementia in general practices in Germany. J Alzheimers Dis. 2019 May 20. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
בעיבוד הרטרוספקטיבי הנוכחי נמצא שקיים קשר הפוך בין כל סוגי התרופות השכיחות לטיפול ביל"ד לבין היארעות של דמנציה. אין לנו כל מידע מה היה משך הטיפול בתרופות האלו, באיזה שלב של החיים הוא החל והאם לאיזון לחץ הדם יש קשר לירידה בהיארעות. בסוג זה של מחקר לא ניתן גם להסיק אפילו האם הטיפול הוריד את ההיארעות. חסרים גם נתונים על גורמים שקשורים באורח חיים כמו עישון, פעילות גופנית, השכלה ומקצוע. הוכחה ישירה להשפעת הורדת לחץ הדם על ההיארעות של דמנציה נוכל לקבל רק במחקר התערבותי שיהיה ארוך טווח ועם מספר גדול של משתתפים.