מטרת המחקר האמריקאי שהיה רטרוספקטיבי היתה לבדוק את השיעור והחזאים לאיבוד איזון לחץ הדם בשתי עוקבות גדולות במערכת בריאות אינטגראלית. החוקרים השתמשו עדיין בהגדרות ליעד הורדת לחץ הדם במרפאה (מתחת ל – 140/90 ממ"כ או מתחת ל – 130/80 ממ"כ בחולי סוכרת) בשני ביקורים עוקבים. במעקב ממוצע של 16.6 חודשים אחרי לחץ הדם בקרב 23,321 חולי יל"ד נמצא שלחץ דמם של 24.1% יצא מאיזון כאשר היציאה הממוצעת מאיזון היתה לאחר 7.3 חודשים. לאחר עיבוד רב-משתנים נמצאו 3 חזאים מובהקים ליציאה מאיזון: סוכרת (יחס סיכון 3.99), ערכי לחץ דם תקינים-גבוהים (יחס סיכון 1.03) והיענות גרועה לטיפול (יחס סיכון 1.20). שיעור גדול של יציאה מאיזון נמצא בקרב מבוגרים מעל גיל 50 ונשים קשישות.
Sandhu A, Ho PM, Asche S, et al. Recidivism to uncontrolled blood pressure in patients with previously controlled hypertension. Am Heart J. 2015;169:791-7.
הערת פרופ' יודפת
הבאתי מחקר זה היות והוא הראשון שעוסק בנושא חשוב של יציאה מאיזון בחולי יל"ד שהיו מאוזנים. נראה לי שממצא זה אינו מהוה כל הפתעה כי אנו נתקלים בו לעתים קרובות. אין ספק ששלא ניתן להוציא כל מסקנות על איזון לחץ הדם בשיטה האמריקאית המבוססת על מעקב אחרי לחץ הדם רק בביקור אצל רופא לעומת מעקב שנעשה ע"י מדידות עצמיות בבית. אין כאן כל הפתעה שאיזון לחץ הדם בחולי סוכרת הוא מסובך ולא פלא שהסיכון ליציאה מאיזון בחולים אלו הוא גדול ביותר וקשור לא רק בנזק הווסקולרי אלא גם באיזון הסוכרת לו השפעה ישירה על לחץ הדם. אינני יודע איך קבעו החוקרים את שיעור החולים עם היענות לא טובה לטיפול היות והם אינם מזכירים זאת בתוכנית המחקר. אינני רוצה להתייחס כאן לערכם של המדידות במרפאה, לכך שכשליש מחולי סוכרת סובלים מיל"ד ממוסך וכל יתר המגרעות של המדידות במרפאה. עם כל זאת, תוצאות מחקר זה מצביעות על בעייה רצינית שקיימת ושלדעתי תוכל להיפטר רק במדידות עוקבות בבית תוך תקשורת טובה עם הרופא המטפל.