האם היקף המותניים וה – BMI בהשמנה הם המדדים הטובים ביותר לגילוי יל"ד בצעירים בגיל הביניים?

תאריך: 01/09/2018

מטרת המחקר שבוצע בדרום סין היתה לבדוק מהו מדד ההשמנה הטוב ביותר ונקודת החיתוך המרבית שלו ביל"ד בקבוצות גיל שונות עם ריבוד לגיל ומגדר. נכללו במחקר 620 גברים ו – 631 נשים בגיל 18-59. לאחר עיבודים סטטיסטיים נמצא שיחס מותן-ירך ויחס מותן-גובה היו גורמי הסיכון הבולטים ביותר ליל"ד באנשים צעירים משני המגדרים. יחס הסיכון ליל"ד עולה באופן מובהק לכל סטיית תקן של שני מדדים אלו (2.877 ליחס מותן-גובה ו – 2.179 ליחס מותן-ירך). הסמנים הכי רגישים אבל חלשים יחסית למידת כושר הסינון באנשים בגיל הביניים  – BMI והיקף המותניים היו בניגוד לממצאים בצעירים שבהם הקשר היה יציב.

Xiao Wu, Bo Li, Wei-Quan Lin, at al. The association between obesity indices and hypertension: Which index is the most notable indicator of hypertension in different age groups stratified by sex? Clin Exp Hypertens. 2018 Aug 10:1-8. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

כל מדדי ההשמנה קשורים ביל"ד. במחקר הנוכחי נמצאו הבדלים בין מידת כושר הסינון של מדדי ההשמנה בין שתי קבוצות גיל שרובדו למגדר: בצעירים יותר היתה ההשמנה הבטנית בקורלציה החזקה ביותר עם הסיכון ליל"ד מאשר מדדים כלליים ומקומיים אחרים. מדדי יחס מותן-גובה ויחס מותן-ירך היו קשורים עם יחסי הסיכון ליל"ד באנשים בשני המגדרים שהיו צעירים יותר כאשר יחס מותן-גובה היה המדד הבולט ביותר. הקשר הטוב ביותר בין מדדי ההשמנה בגילאי הבינים בקרב גברים היה היקף המותניים וה – BMI והיקף המותניים בנשים. נקודת החיתוך של ה – BMI בגברים בגיל ממוצע של 50 היה 25.5 ונקודת החיתוך של היקף המותניים בנשים היה 80.5 ס"מ. מידת כושר הסינון של מדדי ההשמנה בצעירים היתה טובה בצעירים בעוד שמידה זאת היתה די חלשה במבוגרים יותר. הבדל זה יכול לנבוע משוני במצב הפיזיולוגי של חולי יל"ד בגילים שונים. הפרעה בתיפקוד האנדותל, פגיעות בכליות, הפעלת המערכת ה – RAAS והמערכת הסימפתטית מעורבים בהתפתחות יל"ד. עם עליית הגיל וההשפעה ארוכת הטווח של אורח חיים בלתי בריא בגיל הביניים מצטברת רקמת השומן יותר בשומן הויסצרלי שכנראה גורם לקשר נמוך יותר עם מדדי ההשמנה ויל"ד בקרב קבוצות אתניות שונות. יתרה מכך, רקמת השומן בתסמונת המטבולית פועלת כאבר אנדוקריני תוך הפרשה של גורמי השמנה שונים כמו אינסולין, טסטוסטרון ואסתרדיול, לפטין ואדיפונקטין. עם כל זאת, הקשר המדוייק בין השמנה ליל"ד אינו עדיין ברור. המגרעת העיקרית של מחקר זה היא מהיותו מסוג "חתך" ולכן אינו יכול לקבוע סיבתיות.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה