האם טיפול ב – patiromer מאפשר המשך טיפול בספירונולקטון ללא חשש להיפוקלמיה בחולי יל"ד עמיד לטיפול?

תאריך: 03/10/2019

מטרת המחקר היתה לבדוק את השימוש בקושר האשלגן פטירומר בחולי אי ספיקת כליות כדי לאפשר שימוש מתמיד יותר של ספירונולקטון עם יל"ד עמיד לטיפול. נכללו בשלב 2 של המחקר הרב-מרכזי, אקראי, כפול-סמיות ומבוקר פלצבו משתתפים מגיל 18 ומעלה עם מחלת כליות כרונית (eGFR בין 25 לשווה או נמוך מ – 45) עם יל"ד עמיד לטיפול מ – 62 מרכזי מרפאות ומ – 10 ארצות (בולגריה, קרואטיה, גיאורגיה, אוקראינה, צרפת, גרמניה, דרום אפריקה, אנגליה וארה"ב). החולים שהתאימו לקריטריונים אחרי הסקר האחרון רובדו לערכי האשלגן (4.3 מילימול/ליטר עד מתחת ל – 4.7 לעומת 4.7 עד 5.1) והיסטוריה של סוכרת. המשתתפים הוקצו אקראית (1:1) למערכת תגובה אינטראקטיבית ברשת לקבל או פלצבו או פטירומר (8.4 מ"ג ליום) ביחד עם תיוג פתוח של ספירונולקטון 25 מ"ג פעם ביום בנוסף לתיוג פתוח לתרופות הבסיסיות שלהם ליל"ד. המשתתפים, צוות המחקר שנתן את הטיפול ומדד את לחץ הדם והחוקרים עצמם היו ממוסכים לגבי קבוצות הטיפול. ניתן לכייל את הטיפול לאחר שבוע (פטירומר) ו – 3 שבועות (ספירונולקטון). נקודת הסיום הראשונית היתה ההבדל בין 2 הקבוצות בשבוע 12 בשיעור של החולים על ספירונולקטון. נקודות הסיום  של היעילות והבטיחות הוערכו  בכל החולים שהוקצו (הכוונה לטפל). מתוך 574 אנשים שנסקרו 295 (51%) תאמו לקריטריונים להכללה במחקר והוקצו באופן אקראי לספירונולקטון בתוספת לטיפול כפול סמיות לפלצבו (148) או פטירומר (147). בשבוע ה – 12 נשארו 98 (66%) מקבוצת הפלצבו ו – 126 (86%) בטיפול עם ספירונולקטון (הבדל מובהק בין שתי הקבוצות). תופעות הלוואי היו קלות או מתונות ואירעו בקרב 79 (53%) מתוך 148 החולים בקבוצת הפלצבו ו – 82 (56%) בקבוצת הפטירומר.

 

Agarwal RRossignol PRomero A, et al. Patiromer versus placebo to enable spironolactone use in patients with resistant hypertension and chronic kidney disease (AMBER): a phase 2, randomised, double-blind, placebo-controlled trial. Lancet. 2019 Sep 13. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

שימוש בקושר אשלגן פטירומר מאפשר שימוש ארוך יותר של ספירונולקטון בחולי יל"ד עמיד לטיפול עם מחלת כליות כרונית. אפשרות זאת היתה מלווה בשיעור נמוך יותר של היפרקלמיה והפסקה קטנה יותר של הטיפול בספירונולקטון בגלל היפרקלמיה ודחיית הזמן להתפתחות של היפרקלמיה. שני שליש ממטופלי הפלצבו פיתחו היפרקלמיה וסיכון זה ירד במחצית החולים בקבוצת הפטירומר. כ – 70% מקבוצת הפטירומר נזקקו להעלות את מינון ה ספירונולקטון ל – 50 מ"ג תוך המעקב בהשוואה לכ – 50% מהחולים בקבוצת הפלצבו. כתוצאה מכך, המינון המצטבר של ספירונולקטון היה גדול יותר בקבוצת הפטירומר מאשר בקבוצת הפלצבו סביב 400 מ"ג. האפשרות לשימוש ממושך יותר בספירונולקטון לא התבטא בהבדל מובהק בלחץ הדם (נמדד אוטומטית במרפאה) בין קבוצות הטיפול בסיום המחקר. בדיקת התוצאות מראה ש- 66% מקבוצת הפלצבו המשיכו לקבל ספירונולקטון וניתן לגלות את המטבוליטים שלו במשך מספר שבועות לאחר הפסקת הטיפול בו. ייתכן שנחוצה תקופת זמן ארוכה יותר כדי למצוא ירידה מובהקת בלחץ הדם. ממצאי מחקר זה תומכים בראייה שפטירומר מאפשר שימוש נמשך בספירונולקטון. השימש בפטירומר בקרב חולי אי ספיקת לב עם מחלת כליות כרונית או היסטוריה של היפרקלמיה מלווה בהפסקה פחותה של חסמי RAAS מראה שפטירומר מאפשר שימוש עם בטיחות והסבילות שלו ביחס לפלצבו. מספרי כלל תופעות הלוואי ובעיקר במערכת הגסטרואינטסטינלית דומה לתופעות הלוואי בפלצבו. הבטיחות של פטירומר במחקר זה היא עקבית עם דיווחים קודמים בחולי היפרקלמיה בחולים ללא ועם מחלת כליות כרונית, סוכרת או יל"ד.

פורסם בקטגוריה סקירה חודשית , מאת מערכת החברה ליתר לחץ-דם בישראל.

כתיבת תגובה