מאת עורך הגליון / דצמבר 2009

ד"ר אדוארדו פודחורני, מזכיר החברה ליל"ד

הפתוגנזה של יתר לחץ דם היא מולטיפקטוריאלית, וכוללת שינוים גנטיים וגורמים סביבתיים. הידע שהצטבר במשך 40 שנה אמור להיות מתורגם בשתי חזיתות אופרטיביות:

(1) מניעת המחלה ו- (2) טיפול בה.

למרות הידע על הדרכים למניעת יל"ד שכיחות של המחלה עולה, במיוחד באוכלוסיה מבוגרת, בה שכיחות המחלה קרובה ל 80%. ממצאים אלו מצביעים על כשלון בתוכניות מניעה, במיוחד בניסיון להקטין כמויות מלח במזון, מניעת השמנת יתר והגברת פעילות גופנית. גם בטיפול הגם שאחוז החולים המאוזנים משתפר בהדרגה, אינו עולה מעל 40%, למרות המגוון רב של אפשרויות הטיפול הקיימות. ניתוח מחקרים אפידמיולוגים מראה שאי התמדה בטיפול הינו גורם מרכזי בכישלון, כשלון שמתרגם בסיבוכים קרדיווסקולרים, אירוע מוחי, אי-ספיקת כליות ועוד.
רוב החולים, במיוחד מטופלים חדשים בעלי סיכון נמוך, מצפים שנטילת טבלייה אחת בלבד תספיק לאיזון לחץ-דם. בחולים מורכבים יותר ריבוי תרופות הינו גורם חשוב באי-התמדה. אחת הדרכים להתמודד עם בעיה זו היא שימוש בתרופות עם שילובים קבועים. גישה טיפולית זאת, שמקבלת תאוצה בשנים אחרונות, מקטינה כמות נטילת טבליות, מאפשרת איזון לחץ-דם מהר יותר ומשפרת היענות. לאחרונה החברה ליתר לחץ-דם פרסמה נייר עמדה התומך בשימוש בשילובים קבועים.

התנהגות הצוות המטפל [רופא ואחות] שנע בין פסיביות איטית עד יוזמה ואקטיביות מהווים גורם חשוב בהצלחה. אחת מהדוגמאות מהעת האחרונה שמראה שניתן להצליח יותר הוא מחקר ה- ACCOMPLISH. פרוטוקול המחקר כלל תוכנית טיפולית אקטיבית כדי להגיע לאיזון מרבי עם שימוש בשילובים קבועים שונים. בסוף המחקר, קרוב ל80% מהמטופלים היו מאוזנים, בהשוואה לאותם  40% ב REAL LIFE בקהילה.

בסקירה החודשית החלטתי להתייחס למשמעות של הגישה של רופא מטפל באיזון יתר לחץ-דם.
קריאה מהנה