יתר לחץ דם ידוע לאורך שנים כגורם סיכון שכיח ומשמעותי ביותר. אין ספק שהטיפול בלחץ הדם מקטין משמעותית הן את התחלואה והן את התמותה על רקע של סיבוכים וסקולריים. בשנים האחרונות התבססה העמדה שלא די רק בהורדת לחץ הדם,אלא שיש לטפל בסיכון הכולל של החולה האינדיבידואלי. כך למשל הראו מחקרים כמו הHOPE כי גם בחולים נורמוטנסיביים עם סיכון גלובלי גבוה , מתן של חוסמי ACE יכול לתת הגנה מארועים חדשים.במקביל הודגם גם כי בחולים בסיכון כולל גבוה מתן סטטינים יעזור גם בחולים שאינם היפרליפידמיים. בסוכרתיים יש יתרון הן למתן חוסמי ACE או ARB והן למתן סטטינים גם בסוכרתיים שאינם היפרטנסיביים או היפרליפידמיים.

ככל שדרגת הסיכון גבוהה יותר יש צורך בטיפול ביותר תרופות לשם הגעה לערכי המטרה של לחץ הדם. כבר מחקר הHOT הותיק הראה לנו  שלגבי חולים בסיכון גלובלי גבוה יש צורך לתת בין 3 ל4 תרופות שונות על מנת להגיע ללחץ דם הרצוי.למרות כל מה שידוע לגבי הצורך לטפל ,עדיין אין אנו מגיעים ליישום של  ההמלצות בשטח. כך למשל רק כשליש מההיפרטנסיביים וכעשירית מהסוכרתיים נמצאים באיזון האופטימלי המומלץ של לחץ הדם. למעשה ללא צירופי תרופות כמעט בלתי אפשרי להגיע לאיזון הרצוי. מקובל לחלק את התרופות העיקריות ל4 קבוצות של טיפולים:A –חוסמי מערכת רנין אנגיוטנסין לסוגיהם.B –חוסמי ביטא.C –חוסמי תעלות סידן. D- משתנים. שילובים של A וD  או של B וD  הם השילובים השכיחים וקיים גם שילוב של B וC . שילוב אטרקטיבי נוסף כולל את ACD .

מחקר הLIFE  הראה באופן משכנע שהשילוב AD  עדיף על השילוב BD .מחקר ה INVEST הראה שטרנדלפריל עם ורפמיל ומשתן זהה בהשפעתו לשילוב של טרנדלפריל עם אטנולול ומשתן. מחקר ה ASCOT שהתפרסם לאחרונה ב LANCET  הראה כי שילוב של פרינדופריל עם אמלודיפין יעיל יותר משילוב של אטנולול ומשתן במניעת כל האירועים הוסקולריים וביחוד האירועים המוחיים. נקודה מעניינת שעולה מניתוח התוצאות היא שרק כ 40 אחוזים או פחות מההבדל בין הטיפולים ניתן לייחוס להבדל מסוים בלחצי הדם לטובת השילוב של פרינדופריל- אמלודיפין. במחקר זה הודגם באופן די בולט שיתכן כי חלק מההבדלים באירועים הקליניים נובע מההשפעה המטבולית השלילית של הטיפול במשתן ובחוסם ביטא . השפעה זו גרמה לכך שה HDL  היה נמוך יותר בקבוצת המטופלים בחוסמי ביטא ומשתנים .לאותו הבדל ב HDL ניתן לייחס את ההבדל בארועים הקליניים במידה רבה יותר מאשר להבדל בלחצי הדם בין הקבוצות הטיפוליות.תנגודת לאינסולין וסוכרת מהווים גורמי סיכון חשובים ביותר לטווחי זמן ארוכים. היתרון המטבולי של טיפול בתרופות מקבוצות AוC מתבטא גם בהפחתה של למעלה מ30% בהופעה של סוכרת חדשה כפי שניצפה ב ASCOT.תצפית מעניינת נוספת ב ASCOT  הראתה כי ההבדל הבולט ביותר באירועים היה בהשוואה בין המטופלים באמלודיפין פרינדופריל וליפיטור לבין המטופלים באטנולול ומשתן ללא סטטין.  לאחרונה  מושם דגש רב על החולים המסומנים כסובלים ממה שמכונה התסמונת המטבולית. בין המדדים ששילובם מגדיר את התסמונת המטבולית מככבים לחץ הדם הHDL הנמוך והטריגליצרידים הגבוהים. ברור על כן שבבחירת הטיפול בלחץ דם בחולים אלו להשפעה המטבולית של הטיפול הנבחר חשיבות רבה.נראה הגיוני על כן שההעדפה הראשונה דווקא בחולים אלו עם מרכיבי התסמונת המטבולית תהיה לתת שילוב של AוC עם סטטין כפי שניתן בASCOT.