בשבוע האחרון התקיים בדאלאס הכנס השנתי
של ה AHA .הוצגו עבודות רבות ומעניינות . אני בחרתי לסקור בעיקר עבודות
הנוגעות לטיפול בלחץ דם ובשומני הדם. את מחקר ה ASCOT כולנו מכירים
. בכנס הצגה תת עבודה ממחקר זה מחקר ה CAFÉ .נכללו בו 2000 מחולי
הASCOT בזרועות הטיפול השונות. בחולים אלו נבדקו הלחצים המרכזיים בוטין
תוך שימוש במערכת הספינגמוקור. הטיפול מבוסס האמלודיפין הראה לחץ מרכזי
נמוך ב4.3 מילימטר כספית במטופלי האמלודיפין לעומת מטופלי הנורמיטן.
נצפה יתרון של 3 ממ"כ גם ב PULSE PRESSURE . הפרשי הלחצים במדידות
בעזרת מערכת הספינגמוקור הודגמו גם בחולים בהם לא היו הבדלים במדידת
לחץ הדם הרגילה. מחקר זה נותן הסבר נוסף וחיזוק לתצפית העיקרית של ה
ASCOT .התוצאות הטובות ביותר מבחינת אירועים חוזרים ולחצים הודגמו במטופלים
שקיבלו אמלודיפין פרינדופריל וליפיטור לעומת מטופלים בנורמיטן ומשתן.
מחקר לא גדול אך מעניין מבחינת לחץ הדם הוא ה OMNIHEART .נבדקו אמנם
מעט חולים.
נבדקה השפעה של דיאטה על בסיס פחמימות לעומת דיאטת חלבון ודיאטת שומן (בעיקר חד
בלתי רווי.) דיאטת הפחמימות המורכבות היתה הגרועה ביותר ולמקבליה היה לחץ דם סיסטולי
ודיאסטולי גבוה יותר ב2 עד 3 ממ"כ.(בהשוואה לדיאטות האחרות) החולים שנכללו
היו עם לחץ דם או עם טרום לחץ דם. הוצג בכנס גם מחקר ה JELIS היפני שבו הודגם כי
במניעה ראשונית תוספת של כמוסות שמן דגים במינון גבוה יחסית 1500 מיליגרם ליום
לחולים היפרליפידמיים שטופלו במנונים לא גבוהים של סטטינים הפחיתה את הסיכון ב18%
בהשוואה למטופלים בסטטינים בלבד. במחקר נכללו מעל 9000 איש בכל קבוצה. לא ברור מדוע
נבחר מנון כה נמוך של סטטינים ולא ברור גם אם ניתן להדגים תוצאה דומה גם במטופלים
במינונים גבוהים יותר של הסטטינים.
מחקר ה IDEAL שהוא המחקר הראשון הגדול בו הייתה השוואה בין סימבסטטין לליפיטור
הוצג אף הוא. מנון הסימבסטטין היה של 20 מיליגרם ליום והליפיטור 80 מיליגרם. LDL
לפני טיפול היה 120 מיליגרם%
ועל הסימבסטטין ירד ל102 כעבור שנה ו ל99.8 בתום כמעט 5 שנים. ליפיטור הוריד את
ה LDL ל79.1 ול80 מיליגרם% בממוצע בהתאם. בין שתי קבוצות הטיפול לא היה הבדל בתמותה
אבל הייתה הפחתה של 17% באוטמים לא קטלניים והפחתה של 23% בפרוצדורות של רוואסקולריזציה.
היה גם הבדל של 13% באירועים מוחיים. לא היה הבדל במיאלגיה או בהארעות של רבדומיוליסיס
אבל היו יותר הפרעות באנזימי הכבד במינון הגבוה של הליפיטור. ככלל התוצאות תואמות
את ההנחות לגבי הרמות הרצויות של LDL המבוטאות בהמלצות המתוקנות האחרונות. התוצאה
המפתיעה ואולי המעודדת (מבחינת עלויות) היא שמתן הסימבסטטין גם במינון של 20 מיליגרם
ואולי יותר ב40 מיליגרם (כמו ב HPS ) הוא טיפול בכלל לא רע.התוצאות די דומות לתוצאות
ה TNT והמינון של 20 מיליגרם סימבסטטין נותן תוצאה דומה לזו שנתן מינון של 10 מיליגרם
ליפיטור ב TNT .
מחקר חשוב נוסף שהוצג הוא מחקר ה FIELD . כאן נבדקה השפעה של מתן פנופיבראט לעומת
אינבו ב4900 חולים בכל קבוצה. החולים היו סוכרתיים יציבים ונורמוליפידמיים. בקבוצת
האינבו הותר לאחר הגיוס והרנדומיזציה להוסיף סטטינים וזה נעשה ב17% ממקבלי האינבו.
התוצאות אכזבו במעט את החוקרים : התמותה הלבבית והכללית הייתה ללא הבדל משמעותי
ואפילו עם יותר מקרים במטופלים בפנופיבראט. הייתה הפחתה משמעותית של 24% באוטמים
לא קטלניים וכן הפחתה של 20% ברוואסקולריזציות. הפחתה נצפתה גם בסיבוכים מיקרוואסקולריים
של הסוכרת קרי: פרוטאינוריה ורטינופתיה. בדיון לגבי המחקר הוסבר חלק מהממצאים ניתן
להסביר בהשפעה של מתן הסטטינים בקבוצת האינבו. בכל מקרה נראה שאי אפשר להימנע ממתן
סטטינים בחולים כמו אלו שגויסו למחקר ויתכן מאד שהוספת פנופיבראט לסטטין תתן תוצאה
טובה יותר. מחקר ה ACCORD המתבצע כיום ויוצג בעוד מספר שנים בודק זאת.
מחקר אחרון עליו אכתוב הפעם הוא מחקר ה ACTIVATE . במחקר זה נבדקה ההנחה שמתן מעכב
של ה ACAT הקרוי PACTIMIBE יוכל לעכב הווצרות תאי קצף ולהקטין נפח טרשת. הנחה
זו הייתה מבוססת על נסיון במודלים בבעלי חיים (עכברים טרנסגניים). במחקר השתתפו
חולי לב עם טרשת ידועה שעברו IVUS בגיוס ולאחר 18 חודשי טיפול. נכללו כ250 איש בכל
קבוצה. כולם טופלו בסטטינים ומחציתם בתרופה החדשה. להפתעת החוקרים נמצא שלא רק שלא
הייתה הפחתת טרשת על ידי הטיפול אלא שאולי נצפתה הגברת הטרשת. מחקר זה למרות היותו
שלילי לגבי התרופה הנבדקת מדים שוב כמה מסוכן לנבא תוצאות בבני אדם על פי מודל חיה.
כמו כן מדגים המחקר את היכולת להשתמש ב SURROGATE כמו נפח טרשת המודגם ב IVUS על
מנת לבדוק הנחות מחקריות לפני שעוברים לשלב של מחקר פרוספקטיבי גדול ויקר יותר.מחקרים
קודמים בהם נעשה שימוש בשיטה זו היו ה CAMELOT עם אמלודיפין ,הREVERSAL עם ליפיטור
לעומת ליפידל, והנסיון המוכר עם הזרקת אפוA מילנו .
|
