מחקרים רבים הראו שההפרשה גבוהה של אלבומין בשתן היא גורם
סיכון מוגבר לתמותה כוללת, ובייחוד לתמותה קרדיווסקולרית. רוב
התצפיות נעשו באוכלוסיות בסיכון, קרי חולים הסובלים
מיתר לחץ דם, חולי סוכרת וחולים קשישים הסובלים מבעיה וסקולרית
(1-4). עד לאחרונה לא היה ברור הקשר בין אלבומינוריה לתמותה
קרדיווסקולרית באוכלוסייה הכללית. במחקר פרוספקטיבי שנעשה
בהולנד (5) ופורסם לאחרונה, נבדקה כמחצית מאוכלוסייתה
הכוללת של העיירה כרונינגן (Groningen) בהולנד (סך הכל 40,856
אנשים בגילאים 28-75). במחקר נשאלו שכיחות גורמי הסיכון בקרב
האוכלוסייה וכן נבדקה רמת הפרשת אלבומין בשתן. תקופת המעקב
הייתה 3 שנים בקרוב, ובתקופה זו תועדו מקרי המוות לפי רשומות
העיירה. במחקר נמצאה אלבומינוריה בקרב 7.2% מכלל הנבדקים. כמו
כן נמצא כי באוכלוסייה הכוללת יש קשר מובהק ישיר בין חומרת
האלבומינוריה לתמותה מסיבה קרדיווסקולרית  ומסיבות
שאינן קרדיווסקולריות. בניתוח משמעות הממצאים לגבי גברים בריאים
בגיל 50 שנה שאינם מעשנים, אינם סובלים מיתר לחץ דם, יתר שומני
הדם או סוכרת, מוצגת אף היא. ממחקר זה ניתן להסיק שאלבומינוריה
לבדה מהווה גורם סיכון וגורם מנבא לתחלואה
קרדיווסקולרית. נראה גם כי בכלל החולים עם פרוטאינוריה גם ללא גורמי
סיכון נוספים, יש לחפש יתר לחץ דם נסתר, שאינו מתגלה בבדיקה
רפואית רוטינית. ביטוייו היחידים של יתר לחץ דם נסתר זה
עשויים להיות פרוטאינוריה ואולי גם Non-dipping במעקב לחץ דם ל 24
שעות (ABPM). בהתייחס לתוצאות המחקרים הקודמים בשנים
האחרונות, כמו מחקר ה HOPE (6) ומחקר ה RENAAL (7),
שהראו כי טיפול בחוסמי האנזים המהפך או בחוסמי הקולטן לאנגיוטנסין
יכול להפחית את הפרוטאינוריה, ואף למנוע הופעתה בחולים, יש לשקול
בחולים אלו מתן טיפול החוסם את מערכת הרנין
אנגיוטנסין.  צעד ראשון המתבקש ממחקר שכזה הוא ביצוע הערכת
הפרשת חלבון לכלל האזרחים המגיעים לביקורת רפואית מכל סיבה.

 References
1. Rossing P, Hougaard P, Borch-Johnsen K, et al. Predictors of mortality
in insulin dependent diabetes: 10 year observational follow up study. BMJ.
1996; 313: 779–784
2. Jager A, Kostense PJ, Ruhe HG, et al. Microalbuminuria and peripheral
arterial disease are independent predictors of cardiovascular and all-cause
mortality, especially among hypertensive subjects: five-year follow-up of
the Hoorn Study. Arterioscler Thromb Vasc Biol. 1999; 19: 617–624
3. Damsgaard EM, Froland A, Jorgensen OD, et al. Microalbuminuria as
predictor of increased mortality in elderly people. BMJ. 1990; 300: 297–
300
4. Borch-Johnsen K, Feldt-Rasmussen B, Strandgaard S, et al. Urinary
albumin excretion: an independent predictor of ischemic heart disease. Arterioscler
Thromb Vasc Biol. 1999; 19: 1992–1997
5. Hillege HL, Fidler V, Diercks GF, et al. Urinary albumin excretion
predicts cardiovascular and noncardiovascular mortality in general population.
Circulation 2002;106 :1777-1782
6. Gerstein HC, Mann JF, Pogue J, et al. Prevalence and determinants of
microalbuminuria in high-risk diabetic and nondiabetic patients in the
Heart Outcomes Prevention Evaluation Study: the HOPE Study Investigators.
Diabetes Care. 2000; 23 (suppl 2): B35–B39
7. Brenner BM, Cooper ME, de Zeeuw D, et al; RENAAL Study
Investigators. Effects of losartan on renal and cardiovascular outcomes in patients with
type
2 diabetes and nephropathy. N Engl J Med 2001; 345: 861-869